טון ושלטון

כל כך קשה לאהוב סיפורי הצלחה. לראות מאות או אלפי אנשים מצטטים יוצרלהקה שאהבת כמו מקום מחבוא, רצית לרוץ לשם כדי להמשיך לחקור או להתבודד בכל רגע פנוי שיש לך, הרגשת קשר מיוחד, חיבור כמעט חד-פעמי ביניכם. או לפחות יכולת להשלות את עצמך שהאהבה שלך ליצירה היא מיוחדת, אם לא ייחודית. פתאום כולם שם במסיבה, נוגעים במשהו אישי בידיים חשופות, מבלגנים מגירה או פותחים תיקיות במחשב, מקפלים ספר או רק מרפרפים כשהם אמורים לקרוא.

ואם כ-ו-ל-ם במסיבה הזאת, יכול להיות שגם אתה רוצה להיות שם? קינגז אוף ליאון הם, בדרכם, ההוכחה שהתשובה יכולה להיות כן. אבל הם גם, אולי יותר, עדות לסכנה הכי גדולה של הצלחה מסחרית: קיפאון. זו התחושה שעולה מהאלבום החמישי שלהם, "Come Around Sundown".

קינגז אוף ליאון, האחים ג'ונאס של גרסה אעלק-קשוחה ומאוד מתרפקת-נוסטלגית של הדרום האמריקני העמוק, נשמעים מצוין. הלהקה, שמורכבת מבני משפחת פולוויל (שלושת האחים אנתוני קיילב, איוון ניית'ן ומייקל ג'ארד, וכן הבן דוד קמרון מתיו), עלתה על נוסחה מושלמת ליצירת רוק דרומי מחוספס אבל מרגש, אישי אבל פולקלורי, קאנטרי אבל גראנג'. הסוד, ממש כמו אצל פרל ג'אם שכל כך השפיעו על קינגז אוף ליאון, הוא בקול של הסולן, אנתוני קיילב במקרה הזה. אני מוכן לשים כסף שגם כשהוא שר למישהו יום הולדת שמח זה נשמע כאילו הוא דוהר במכונית אמרינאית על כביש מהיר נטוש בטקסס, סיגריה ביד אחת ובקבוק ויסקי חצי ריק על המושב שליד הנהג, איפה שהבחורה שהוא הרגע נפרד ממנה בדמעות פעם ישבה.

בעוד שקינגז אוף ליאון הגיעו מלמטה, עם קצת יותר תחכום וקצת פחות פאסון של רוק סטארס, גם במקרה שלהם הנוסחה נשחקה. אבל אולי זה גם לא הוגן לכתוב עליהם דבר כזה, כי במובן מסוים הם מזמינים את זה. למרות העבר האינדי שלהם, כיום הם אחת מלהקות הרוק המצליחות בעולם וזה קשור קשר הדוק לעובדה שהם מקפידים לספק למעריצים שלהם פחות או יותר את אותה הסחורה. אפשר אולי להאשים את הקהל, אבל כש"Come Around Sundown" הוא האלבום החמישי ברצף של אלבומי קאנטרי-גראנג' מלודי ושל פופולריות הולכת וגוברת, נהיה קצת יותר קל להגיע למסקנה שקינגז אוף ליאון מצאו לעצמם נישה והתחפרו בתוכה. בכל שיר ושיר באלבום החדש ניכר בבירור שהז'אנר הזה בא להם בטבעיות, אבל כנראה בטבעיות מדי, כי יותר מדי שירים באלבום הזה דומים מדי זה לזה, כמעט גנריים.

יש שם כמה הברקות, ובמיוחד השיר הפותח המעולה "The End", שמציב רף מאוד גבוה, אבל הבחירה לדחוס לאלבום הזה 13 שירים בכמעט 50 דקות, שהרבה-יותר-מדי מהן זהות אחת לשניה, הופכת אותו למעייף ומתיש. אני משוכנע שהוא עדיין יישמע מעולה בסטריאו של מכונית על כביש מהיר, עם אופק רחב בכל הכיוונים. אבל תעצרו את האוטו ותצאו למדבר. מהר מאוד תהיו צמאים ליותר.

Kings of Leon - Come Around Sundown (ייבוא בארץ: NMC United)