דאס איסט פנטסטיש

אם אתם רוצים להבין את Das Racist - ואם אתם רוצים להבין עניין, אז אתם חייבים להבין את דאס רייסיסט - לכו ל-"Sit Down, Man", המיקסטייפ השני שהם משחררים בפחות משנה (למה זה מיקסטייפ ולא "אלבום"? אני לא יודע) ותעבירו לשיר הרביעי. הוא נקרא "hahahaha jk" - כן, ככה - ושימו לב לפזמון: "we're not joking / just joking / we are joking / just joking / we're not joking". ככה שלוש פעמים, עד שתהיו מבולבלים באמת.

ואם אין לכם מושג מה הולך, אז מצוין, כי זה אומר שדאס רייסיסט השיגו את מה שהם רצו להשיג. לשניים מהראפרים הכי אינטליגנטיים בביזנס - וזה כולל הרבה מאד אמסיז ותיקים, מנוסים ונחשבים מהם - היה להיט פריצה דבילי, לא אופייני, בלתי סביר לגמרי וגאוני לחלוטין - "Combination Pizza Hut and Taco Bell", שלמרות שכלל כמה דברים שימשיכו לחזור בעשיה שלהם (הביטים המוזרים, הפלואו השבור, רפרנסים לג'אנק פוד ואווירת סטלנים כללית), ממש לא נשמע כמו שום דבר אחר שהם עשו. אבל המיקסטייפ שהם שחררו זמן קצר לאחר מהן - "Shut Up, Dude" - היה מעולה ברובו, ככה שלא פלא שלמיקסטייפ השני, "Sit Down, Man", הם כבר מצליחים להביא כמה שמות רציניים (נגיד, דיפלו, או El-P, מנהל לייבל הראפ האלטרנטיבי הנחשב Definitive Jux).

הדבר הכי קל שאפשר יהיה לעשות לגבי דאס רייסיסט יהיה לפסול אותם מהשורש. כן, למרות שחרוזים כל כך מסתלסלים לא שמעתם המון זמן. למרות שכבר קיבלתם בהבנה שלושה יהודים חצופים עם להקת פאנק שהחליטו להיות ראפרים בשביל הקטע ובסוף הפכו את הביזנס על הראש, וכן, דאס רייסיסט לגמרי עומדים להיות הביסטי בויז החדשים. אם בעקבות "Sit Down, Man", או לפחות לאחר אלבום אמיתי שפשוט חייב להגיע בסוף, או עוד כל מיני מאמצים, הם לא יהפכו לסופרסטארז, אז כולכם, כמאזינים וכצרכני מוזיקה נכשלתם לחלוטין. דאס רייסיסט הם הדבר הכי אותנטי, מצחיק, מקורי ומתוחכם בביזנס. הם מזכירים כמה כיף היפהופ יכול להיות, אמור להיות, חייב להיות; הם בטח אף פעם לא יהיו "הסיבה שבגללה הנשיא שחור", אבל הם יכולים להיות משהו יותר טוב - הסיבה שבגללה ההיפהופ ממשיך להיות כיפי.

אבל אם במיקסטייפ הקודם, עם רפרנסים לרוני ג'יימס דיו, הרולד וקומר (עוד צמד סטלנים חכמים) או דבנדרה בנהארט עוד לא היה ברור לגמרי באיזה צד הם ואיך הם מתייחסים להיפהופ באמת - האם הם פה בשביל הקטע והם בכלל היו אמורים להיות MGMT שכאלה - שאגב, למדו עם דאס רייסיסט באוניברסיטת ווסליאן היוקרתית - אז הפעם זה ברור לגמרי שהם פה בשביל הראפ. באמת. באמת באמת. פור שיזל.

כי הם מפגינים התמצאות כמעט אקדמית בתחום, כי הרגעים הטיפשיים שלהם מצליחים להרגיש בו זמנית כמחאה על ההדרדרות במצב הבגרות הנפשית של ההיפהופ וגם כחגיגה של השטותניקיות שלא ניתן להפריד אותה מהז'אנר הזה. כי הם פונים אחד לשני בחופשיות בתור "dawg", כאילו אנחנו עדיין בניינטיז, אבל גם זורקים בכיף שורות כמו "some blonde cover bands types said they liked it, maybe you should try it / maybe you should buy it / you should probably buy it". וגם אם זה משהו שכל ראפר סביר יכול לעטוף סביבו את הלשון, זה לא ממש משהו שקל לעטוף סביבו את המוח.

"Sit Down, Man" משובח לא רק בזכות הפלואו הממש לא מתאמץ, ולא רק בזכות האסתטיקה האורבנית, האירונית, הרלוונטית עד כדי קנאה וכאב שלהם. גם לא בזכות הביטים הפונקציונליים (אבל עדיין, לא עילוי). הוא אדיר כי לעיתים ממש רחוקות יש להקה כל כך חכמה שלגמרי מסוגלת לזרום עם ההומור, אבל אפילו לרגע לא ניתן לחשוד בהם כבדיחה (לא הפעם. אולי קצת במיקסטייפ הקודם, אבל ממש-ממש לא עוד). כי הם מספיק בטוחים בעצמם בשביל להשתטות, ולקרוא לעצמם "weed rap", ומי יודע, אולי הם רציניים? כי הם באמת מדברים על מריחואנה כאילו היו סייפרס היל, אבל הם לא נשמעים (ולא רוצים להשמע) כמו גנגסטאז. הם ממש בסדר עם להיות סטודנטים נחמדים מהאוניברסטה שלבושים יותר טוב ממך. הם מוותרים לגמרי על "קיפינג איט ריל", ועדיין, התיאור שלהם למסיבה יוקרתית ("I'm at the fashion party / I'm wearing fashion clothes / I'm putting fashionable powders up inside my nose") נשמע כל כך הרבה יותר משכנע משטויות של כך הרבה ראפרים עם מעילי פרווה לבנים. מהרו להתחיל להעריץ את דאס רייסיסט, לפני שהם בעצמם יכריזו שזה כבר ממש, אבל ממש שנה שעברה.