בירת תרבות

יותר מדי להקות היום נשמעות "אינדי": ערבוב גנרי של הסאונד של כמה להקות משפיעות מהעשור וחצי האחרונים, צמצום של רעיונות מקוריים וגאוניים לאסתטיקה ממוחזרת. זה לא ייחודי לאינדי, זה תמיד קרה, ועכשיו זה קורה לו. אולי בגלל זה האלבום "Lisbon" של להקת האינדי המוערכת The Walkmen (שהאלבומים שלה עד עכשיו היו די משעממים) הצליח להשאיר רושם עוד בשמיעה הראשונה.

זה לא כי יש לו לחנים מפתיעים במיוחד או מלים מבריקות - ובאופן כללי אי אפשר לקרוא לו חדשני - אבל יש לו סאונד ייחודי, וזה כבר המון, אפילו שברוב שאר הסעיפים The Walkmen לא מתעלים בהרבה על רוב הלהקות שמסתובבות בחוגים שלהם. סאונד, כמובן, יכול להישמע כמו מעט מאוד בסך הכל, אבל הבחירה לתת לכלי הנגינה את המקום הראשון בתור בכניסה לאוזן, הרבה לפני השירה, משתלמת בענק והופכת את "Lisbon" לאלבום יפהיפה ועדין.

"While I Shovel the Snow", שיר שהוא אחד השיאים הדרמטיים של האלבום, היה טובע, נחנק ומת בתוך הפקת 'אינדי' רגילה. אבל כשהגיטרה נשמעת אורגנית, כולל טעויות קטנות, והתופים דופקים קרוב-קרוב, השירה הפשוטה של הסולן המילטון לייטהאוזר הופכת לכמעט קורעת לב.

אבל כבר ברגע הראשון של השיר הפותח "Juveniles" אפשר לשמוע את הסאונד המיוחד הזה. בן דוד מעודכן יותר של פולק, פחות רך ומלא באותה מידה, רק בדרכים אחרות. דרך הסאונד הזה, החלקים הבינוניים יותר של "Lisbon" הופכים לפנטזיה, לאלבום מלא אווירה שמצליח במקביל לעשות משהו חדש ולזקק משהו ישן.

The Walkmen - Lisbon / Fat Possum

אושפיזין און דה רדיו

בזמן ש-The Walkmen מתרפקים על העבר וחולמים על אירופה, דיוויד סייטק מנסה, ולפעמים גם מצליח, לעזור להמציא את העתיד. סייטק הוא כוכב עולה. את תחילת דרכו הוא עשה כחבר ב-TV on the Radio המעולים, ובשנים האחרונות הוא הופך בהדרגה לאחד המפיקים החשובים בעולם האינדי, הרבה בזכות העבודה שלו עם Yeah Yeah Yeahs וגם עם, ובכן, סקארלט ג'והנסון. עכשיו הוא גם הוציא אלבום סולו ראשון, תחת השם Maximum Balloon.

לאורך האלבום הזה, שנמשך בסך הכל 38 דקות ומשאיר המון טעם של עוד, סייטק מארח כמה שמות גדולים, כמו קרן או, סולנית היה יה יהז, סולן TVOTR טונדה אדבימפה ודיוויד ביירן. במקרה או לא, דווקא השירים שבהם הם מתארחים הם הטובים ביותר באלבום. "Absence of Light", בו משתתפף אדבימפה, נשמע בדיוק כמו TVOTR, ובמובן הטוב ביותר. "Communion" עם קארן או הוא עוד הוכחה לעומק הרגשי שהשירה שלה יכולה לקבל, כשהיא רוצה. ו"Apartment Wrestling" נשמע כמו רמיקס מאוד עכשווי ללהיט נשכח של טוקינג הדס.

העובדה שאלה השירים הכי טובים באלבום חושפת את שני הצדדים של מטבע המזל של סייטק: מצד אחד, הוא מפיק מוכשר שיודע לתת לכל יוצר את מעטפת הסאונד המושלמת עבורו, מצד שני, בלי יוצרים אחרים אין לו הרבה מה להציע. לא שיש בזה משהו רע בהכרח. בטח לא כשהתוצאה כל כך טובה.

Maximum Balloon - Maximum Balloon / DSG