מצורף פוסטר של מייקל סרה

יש משהו מאוד משונה בעיני במנהג הזה של למכור פסי קול של סרטים בחנויות (אם להתעלם לרגע מכך שיש משהו מאוד מוזר בעצם המנהג הזה של למכור דיסקים בחנויות). שרוב פסי הקול - נגיד, למעט בואנה ויסטה סושייל קלאב - הם בסך הכל אוסף של שירים שקשורים זה לזה באופן די שרירותי, בגלל החלטה של במאי. אז למה לארוז אותם ביחד ולמכור?

אפשר להתייחס לזה כמו למיקסטייפ שמישהו מכין לחבר: ניסיון להעשיר את העולם התרבותי של מישהו ולהעביר מסר אישי כלשהו בבחירת השירים או בהקשרים ביניהם. אבל זה קצת מאולץ. למרות שרצף הרצועות יכול להתגבש למשהו קוהרנטי, עם אווירה ספציפית, בסופו של דבר המוזיקה נבחרה גם בשביל קולנועי.

פילגרים, תעשה לי מיקסטייפ

אז כן, אפשר להתייחס לזה גם כמו למרצ'נדייז של הסרט, כמו פוסטר או טי-שירט. יש לזה שימוש נוסף, אבל קנית את זה כי אתה אוהב את הסרט ורוצה את הנוכחות שלו בחיים שלך בצורה כזו או אחרת. בתקופה אחרת היה אפשר גם לקנות פסקול כי אהבת שיר שלא הכרת שהתנגן במהלך הסרט, אבל השנים האלה, שבהן פסקול היה יכול להפוך ליצירה בפני עצמה, עם חיים נפרדים מאלה של הסרט, ("Pulp Fiction", כמובן) חלפו כמעט לחלוטין.

לכן, יש משהו ראוי להערכה בפסקול של "Scott Pilgrim Vs. the World", שמשלב אסופה של שירי אינדי שנעים על הגבול בין קלאסיקה לבי-סייד אהוב מאוד (מיקסטייפ, במקרה הטוב), עם שירים מקוריים שנכתבו במיוחד עבור הלהקות הפיקטיביות של הסרט (Sex Bob-omb ו-Crash and the Boys), ומהווים חלק מרכזי בעולם הפנימי המטורלל שלו (יצירה עצמאית, אם כי יותר כמו בואנה ויסטה מאשר ספרות זולה). אה כן, מי שכתב אותם זה בק ו-Broken Social Scene, והפסקול כולל גם שיר חדש של בק בשם "Ramona".

אנחנו לא צריכים שום סטינקינג מיקסטייפ

בסך הכל, הפסקול עובד. קלאסיקות שנבחרו בקפידה, כמו "Teenage Dream" של T. Rex (שמזכירים בדיוק מאיפה בק הביא את הפלסטו שלו), "I Heard Ramona Sing", שיר האהבה של פרנק בלאק לראמונז ו-"Under My Thumb" של הרולינג סטונז, הופכות אותו למהנה מאוד, ובחירות מודרניות יותר - כמו "O Katrina!" של הבלאק ליפס ו-"Anthems for a Seventeen Year Old Girl" של ברוקן סושייל סין - עוזרות למתן את האווירה הנוסטלגית.

אבל בהתחשב בכך שאפשר לשמוע כל אחד מהשירים שם בשנייה ברשת, ובכך ש-"Scott Pilgrim" זו יצירה מאת גיקים של מוזיקה, עבור גיקים של מוזיקה, האספקט הזה של הפסקול הופך לקצת מיותר. אם בא לכם אוסף נחמד שמישהו הרכיב, אז למה לא: יש פה שירים טובים והם מסודרים לא רע. אבל באותה מידה אפשר להרכיב רשימת השמעה בווינאמפ ולקבל את אותה התוצאה.

מלבד, כמובן, לשירים המקוריים, שהם הסיבה היחידה בכלל להתייחס לפסקול הזה. ומהבחינה הזו, לצערי, מה שיש לומר זה בעיקר לחזור על כך שבק איבד את זה. כל השירים המקוריים, פרט לאחד (ויש רק חמישה), הם מחזור עצמי של בק. השיר הטוב האחד, "Garbage Truck", ממוחזר מאוד גם הוא, אבל נשמע יותר כמו בי-סייד נשכח מתקופת "Mellow Gold", ופחות כמו ניסיון לייצר שיר שנשמע כאילו הוא כזה.

ככה שבסופו של דבר, אם יש סיבה כלשהי לקנות את הפסקול, זה רק כי נגמרו הפוסטרים.