כמו תפילה

יום הכיפורים הוא ללא עוררין אחד המועדים החשובים בלוח השנה היהודי. אולם גם אם אתם נמנים על הקשת החילונית לגווניה (מאלו שצמים, אבל רק בשביל הספורט, ועד למי שמתעקשים לטגן בייקון בחצר, להכעיס) אין ויכוח כי מדובר ביום מיוחד. אין בעולם עוד מדינה שכבישיה מתרוקנים, גלי האתר שלה משתתקים ובכל פינה בה שורה שקט שכזה, למשך כמעט יממה.

כמובן שתוכלו להצטייד מבעוד מועד בחטיפים, לרוקן את הוידאומט ולהינעל בבית, אבל בכל מקרה לא תוכלו להימלט מזה: אם אתם מתגוררים בכפר, האוויר נמלא בקרקושי אופניים, גלגיליות ומשפחות שהכביש שייך להן ליום אחד. בעיר אתם נתקלים פתאום בגילוי מפתיע מסוג אחר: הדים.

גם אם אין בכם ולו טיפת אמונה, השקט הזה ודאי מביא אתכם להירהורים, לגבי מה שהספקתם בשנה שחלפה מאז יום הכיפורים האחרון. אתם מנסים להיזכר במי פגעתם בשנה שחלפה, עם מי כדאי לחדש את הקשר, ובאופן כללי, על מה כדאי לכפר. תמיד יש משהו לבקש עליו סליחה, גם בלי הנפת תרנגולות מעל הקרקפת. ואנחנו כאן בשביל לספק לכם את פס הקול המתאים. אם היה רדיו ביום כיפור, זה בוודאי היה הפלייליסט שלו.

מעניין לציין שרוב שירי הסליחה נכתבו לפני עשור ומעלה - מה שמעלה את השאלה המתבקשת - האם הפכנו לאומה קצת אנוכית, אפאטית? ואין דבר שעם ישראל צריך עכשיו יותר מיום שלם של שקט. אתם מוזמנים לצלול איתנו ליום של מחשבות וחשבון נפש.

סליחה ג'נרית, מתאים לשימוש בכל מצב

אנחנו נכנסים לאווירה, ושוקעים בשיר הסליחה האידאלי. המילים של יונה וולך, ההקשרים מעורפלים, ואפשר לתת לשיר לקחת את אותנו לכל כיוון. ולא חסרים מקרים שבהם ממש רצינו, אבל לא יכולנו לעשות עם זה כלום, אתם יודעים, חוץ מלגמגם.

בקשת הסליחה האולטימטיבית

עם המילים של אהוד מנור, והלחן המושלם של מתי כספי, אפילו פאסיב אגרסיב נוסח "כאן מולך מוטלים שברי" ימיס ליבה של כל אישה פגועה. כשתגיע ל-"לא יודע מה לומר לא רציתי להכאיב", היא כבר שכחה על מה בכלל התווכחתם.

אה, אה, אה, סליחה

אפרת יודעת לעצור את מירוץ החיים והמרדף אחר האהבה, ולהרגיש קצת אשמה כשצריך.

כשהחיים כל כך סוערים, מדי פעם נדרכות כמה רגליים, נשברות כמה ביצים, מדי פעם נפלטים לנו כמה שקרים לבנים. צריך לדעת לשים לב כשאנחנו פוגעים, למרות שלפעמים זה מאוחר מדי.

סליחה על הפלופ

עוד בעניינים שבינו לבינה: גם באלו הגשמיים ביותר, לפעמים צריך לדעת להכות על חטא. האמת עומדת פה זקופה, אולי זקופה מדי בשביל יום שכזה, אבל זה אביתר שלנו, הוא מוסיקאי כל כך טוב, ובכלל, כזה בחור עדין וסמכותי, שאנחנו סולחים לו על הבוטות. עם זאת, ספק אם הנמענת תסלח על הביצועים הכושלים.

גם על הפגיעות הגדולות ביותר

אין יותר יפה מהמילים האלה של לאה גולדברג, ואין מצמרר מהביצוע הזה, שהפך לקאנון ישראלי. וכל היופי הזה רק מזכיר לנו שברגעים הקטנים והאמיתיים והחשופים של החיים, לכולנו יש את היכולת לסלוח, תמיד - גם על הכאבים הגדולים יותר.

סליחה ברוורס

וזה עובד בשני הכיוונים - לפעמים יש את הרצון הזה להראות לכולם, לגרום לכולם להרגיש אשמים ולהכות על חטא. רצון לעשות משהו משוגע רק בשביל לראות את כולם מתנפלים על האפשרות להצטער.

מתוך אלבום שלא מומלץ לשמוע לבד, בשקט של היום הזה. לא נורא, עוד כמה שעות זה מסתיים.

סליחה-רייב

הגענו לשלהי יום הכיפורים, היה לנו מספיק חשבון נפש לשנה שלמה, בכבישים מחליקות המכוניות הראשונות, וזה הזמן לנתק את האוזניות, להגביר את הווליום ולהיסחף עם הגירסה הנצחית הזו לניגון היהודי העתיק, לקראת עוד שנה של רעש בלתי פוסק, עד לשנה הבאה, בתקווה שההתחשבנות של השנה הבאה תהיה, אולי, קצרה יותר.

אפילוג: סליחה שועלי, סליחה פיתה

זהו, יום הכיפורים כבר לגמרי מאחורינו, כבר מותר לבקר במועדון של שועלי ופיתה, וללמוד מהם על המשמעויות העמוקות שמאחורי מושג הסליחה, ועל הורסטיליות הרבה שלו. בשורה התחתונה: מותר להיות מניאק, אם זוכרים לבקש סליחה. "מלפוצץ את נגסאקי עד פיפי בבריכה כל מה שצריך זה לבקש סליחה". לידיעתכם.