"קל להחרים את ישראל"

קל להסביר מי זה גסלאמפ קילר. הוא דיג'יי ומפיק. הוא פעיל בסצינה המקומית בלוס אנג'לס, לצד שמות כמו פליינג לוטוס ודיידאלוס. הוא הפיק את רוב השירים באלבום הבכורה של גונג'הסופי, "A Sufi and a Killer", וההופעה המשותפת שלהם בתל אביב היא הסיבה שבגללה אנחנו מדברים. אבל גסלאמפ קילר - וויליאם בנג'מין בנשושן (כן, בן שושן) הוא קצת מעבר לזה. הוא תזזיתי, נוירוטי, צלול וחכם בטירוף, מקלל בנדיבות, ידידותי ואדיב. הוא מצדיק לחלוטין את השם של אלבום הבכורה שלו, "My Troubled Mind". לפעמים קוראים לו The Motherfucking Gaslamp Killer. זה מדויק.

- אני יודע מאיפה הגיע השם "גסלאמפ קילר" (על שם רובע גסלאמפ בסאן דייגו, שם הוא התחיל את הקריירה שלו - ע.ק.), אבל מה הקטע עם המאת'רפאקינג?

"כשהייתי מתקלט בליין הלואו אנד ת'יאורי באל.איי, אז הייתי מנגן מוזיקה אבל גם היה לי מיקרופון. והייתי מקלל, כל הזמן הייתי מקלל את כולם שם. הייתי כל הזמן אומר, faggot, faggots. אני לא הומופוב, ממש לא. אני אוהב לקלל. יש עוצמה במילים האלה. בקיצור, אז יום אחד חברים שלי עשו לי שיחה, והם אמרו, בנאדם, אתה לא יכול להמשיך ככה, באים למועדון הזה ילדים שמעריצים את מה שאתה עושה, והם יחשבו שזה לגיטימי לדבר ככה. אז התעצבנתי. הלכתי הביתה ושיניתי את השם שלי במייספייס The Motherfucking Gaslamp Killer. עכשיו, אני כבר ממש לא בקטע הזה יותר, אבל זה עדיין מצחיק אותי, אז השארתי את זה. זה תפס, לפעמים משתמשים בזה בפוסטרים לתקלוטים שלי. זה קליל עכשיו."

- בתמונות היח"צ שלך שראיתי יש לך זקן ממש ארוך, מפוצל לשניים, עכשיו יש לך זקן רגיל. מה קרה?

"החברה האדירה שלי הכריחה אותי להוריד את הזקן האדיר שלי. אני מתגעגע אליו אבל גם לא מתגעגע... כשהייתי מופיע, הוא היה מתמלא בזיעה והיה לי כל כך חם והיו לי חצ'קונים על הסנטר. אבל הוא נראה כל כך אדיר. אני אוהב זקנים."

 

- לגונג'הסופי יש זקן די מדהים.

"פאק יה, בנאדם! זה הזקן הכי טוב שראיתי אי פעם."

 

דעתו התזזיתית של גסלאמפ מוסחת כל הזמן על ידי פונקציות שונות באייפון 4 שלו. פעם הוא בודק את הטוויטר (התמכרות שגם אני שותף לה, אז אני לא מתעצבן) ופעם הוא מתחיל להראות לי תמונות (באחת מהן הוא מצולם עם האחיינים הישראלים שלו, שגרים בירושלים. יש להם כיפות ומשקפיים ורווחים בין השיניים. לידם הוא נראה יותר כמו הדוד המצחיק מפלורנטין מאשר כמו מפיק מבטיח מאל.איי). הוא מתעכב על איזשהו טוויט; "תראה את זה! מישהו מספרת שהיא מתחרטת עכשיו על זה שלפני עשרים שנה היא שרפה אלבומים של בלאק סאבאת' בהפגנה נגד 'מוזיקה שטנית'. איזה טמטום, אלוהים. כל כך רע וטיפשי, איך אפשר לשרוף תקליט? זה בדיוק כמו האנשים שאמרו לי להחרים את ישראל. פאקינג בולשיט, בנאדם. אני לא שומע אותם מדברים על להחרים את אמריקה, אבל תאמין לי, אנחנו עשינו פי עשר יותר נזק בעולם. האם הם מחרימים סרטים אמריקאיים? או מוצרים של אפל? לא, כי הם יותר מדי אוהבים את מה שמייצרים בארה"ב. את ישראל קל להחרים.

 

זה לא שאני מצדיק את מה שהולך כאן, אבל להחרים? פאקינג טיפשי. אני הייתי כאן בפעם הראשונה בגיל 12, ואז בגיל 15 ועוד פעם לפני שנתיים, ואני מאד קשור למקום. אני שכנעתי את סוצ'אם (גונג'הסופי - ע.ק.) לבוא. לפני שדיברתי איתו, הוא שמע רק דברים רעים על המקום. אבל עכשיו הוא כל כך מתרגש לבוא לכאן."

- מראיונות שקראתי איתו, הוא עושה רושם של אדם מאד אינטנסיבי, עם עבר קשה, אבל המוזיקה שלו מלאת נשמה, מהפנטת. איזה צד שלו הוא גונג'הסופי האמיתי?

"קשה להגיד. הוא בהחלט אינטנסיבי, הוא מטורף. כל כך עוצמתי ורגשי. אבל כל הכוח הזה הולך אצלו פנימה עכשיו ולא החוצה, בזכות היוגה. הוא מלמד יוגה - ראיתי את זה קורה. הוא יושב מול כיתה שלמה, עם הזקן השחור שלו והראסטות, ויש לו חדר מלא באנשים לבנים והם מסתכלים עליו ומזיעים ומעריצים אותו, והוא פאקינג שולט בחדר הזה. הוא כל כך חזק.

 

- איך התחלתם לעבוד ביחד?

"לפני עשר שנים עבדתי בחנות תקליטים, וסוצ'אם היה בא לשם ומשאיר את האלבומים המוקדמים שלו, הוא היה מוציא אותם עוד בשם סוצ'אם. ואף אחד לא קנה אותם, אבל יום אחד הקשבתי להם וזה פשוט העיף אותי. אז התחלתי לחתוך כל מיני ביטים, ולתת לו, והוא פשוט משום מקום היה שולף את הטקסטים המדהימים האלה, עם הלחנים המהפנטים. השיר הראשון שעשינו ביחד יצא באוקטובר השנה, באלבום שאני אוציא אז. ב-"A Sufi and a Killer" לא נכנסו ביחד לאולפן אפילו פעם אחת. רק הייתי שולח לו ביטים ומשם הוא כבר היה לוקח את זה למקומות שלו. הוא מדהים - לפעמים אתה מדבר איתו, ופתאום הוא לוקח משפט מהשיחה, כותב אותו בצד ואחרי כמה דקות יש לו שיר גמור."

 

- אגב, כמה תקליטים יש לך?

(חושב) "10,500. הכל על ויניל. אין לי דיסקים או קלטות. הרוב בבית של ההורים בסן דייגו, ודברים אחרים אצלי, בלוס אנג'לס."

- !!!

"עזבתי את הבית של ההורים בגיל די מאוחר, 23. עד אז, ומאז גיל 16, כל סנט שהיה לי הלך על תקליטים."

- ועם מה אתה נוסע בסיבוב הופעות?

"רק עם המק שלי. יש לי עליו 6,000 שירים."

- איך לעזאזל בוררים 6,000 שירים מתוך 10,500 אלבומים?

 

"זה היה תהליך שלקח לי שלוש שנים. הייתי עובר על תקליטים, בוחר שיר ואז הייתי שולח אימייל לחברים הסופר-חנונים שלי והם היו חורשים את האינטרנט ומוצאים לי את ה-mp3 באיכות של 320. ואז הם היו שולחים לי אותו ואני הייתי שם אותו על המחשב ומארגן את האוסף בצורה מסודרת שיהיה לי קל לעבוד איתה."

 

- דיברת מקודם על החיבור שלך למקום, אבל זה שאתה יהודי משחק תפקיד בחיי היומיום שלך?

"לא במובן הדתי, של יהדות. אבל אני מודע לזה שאני יהודי, ושזה אומר שאני יותר מצחיק מאחרים, שיש לי שיער יותר טוב ושאני יותר חכם מאחרים."

 

- מי הקומיקאי היהודי האהוב עליך?

"לארי דיוויד. אבל היהודי האהוב עליי בכל הזמנים הוא בלי ספק פאקינג אלן גינזברג."

 

גונג'הסופי וגסלאמפ קילר יופיעו הערב (חמישי, 16.10) בקומפורט 13. דלתות: 23:00. כרטיסים: 90 ש"ח (70 ש"ח בהזמנה מוקדמת)

 

עמית קלינג: כל הכתבות / טוויטר