מבוקשים

יש באינטרפול משהו אוקסימורוני. הם נורא אופנתיים ומגניבים מבחוץ, אבל המוזיקה שלהם, לפחות לעומת מרבית הלהקות ש, כמו אינטרפול, פרצו לתודעה הציבורית בתחילת העשור הקודם (הסטרוקס, למשל), היא אפלולית, מהורהרת ומרגישה עמוקה יותר.

אבל אם מגרדים עוד שכבה מגלים אוקסימורון נוסף: בעוד שברמת הסאונד, ובעיקר הקול של הסולן פול בנקס, אינטרפול הם להקה מתוחכמת, לא מסתתר הרבה מתחת לפני השטח. הדוגמה הטובה ביותר לכך הן המילים לשירים. תבחרו כל שיר מכל אלבום שלהם ותקראו את המילים. תגלו שכמו הבגדים שהם לובשים, גם המלים שם כי זה נראה/נשמע טוב, לא כי יש לזה משמעות כלשהי. בנקס יודע איך לגרום לדברים להשמע מצוין, ולא משנה מה הם.

זה נכון גם לגבי האלבום החדש שלהם, "Interpol". הסלף טייטלד, האלבום הרביעי במספר של החבורה הניו יורקית, הוא אוסף נוסף של שירים מלוטשים, מלודיים, אפלים ונוטפי אווירה אורבנית-מודרנית. במלים אחרות: עוד מאותו הדבר. וזה בסדר גמור, כי זה מה שאינטרפול עושים והם עושים את זה מצוין. כמעט כל שיר באלבום החדש מציע כמה וכמה מהלכים ממכרים ומפתיעים למחצה שמהווים נקודת גישה נוחה לחקר מעמיק יותר של שאר הרצועה.

סיורים בשטחיות

כאמור, אינטרפול הם עמוקים אבל שטחיים. הקול של בנקס והפתיונות המלודיים משדרים את התחושה שמאחורי אינטרפול עומדת חבורה של מוזיקאים שלא רק מבינים היטב את התקופה שבה הם פועלים, אלא גם אחראים במידה רבה לכך שהיא נראית כמו שהיא נראית. אבל ברגע שהקטעים הנגישים יותר ב"Interpol" מתחילים למצות את עצמם, כטבעם של להיטים, מתגלה שאין שם הרבה מעבר אליהם, לא במילים וגם לא ממש בהפקה.

שיהיה ברור: האלבום נשמע מצוין. ההפקה עשירה, השירים קליטים מאוד, הקצב נכון והאלבום משאיר טעם של עוד. אך אם בעבר היה ניתן לחשוב שאינטרפול הם להקה מקורית, מעניינת או מיוחדת, האלבום החדש מבהיר שהרבה מההצלחה שלהם קשורה לכך שהם היו במקום הנכון בזמן הנכון, כי "Interpol" לא לוקח את הנוסחה של בנייה איטית ופזמון מתפוצץ לשום מקום חדש. דווקא כן ניכר מאמץ מצד חברי הלהקה לעדכן את הסאונד וללכת למקומות ניסיוניים יותר. הבעיה היא שהרגעים שבהם המאמץ הזה בולט הם הקטעים החלשים ביותר של האלבום, ולא חסרים כאלה, כמו ב"Safe Without" ו"Try It On" למשל, שבהם אינטרפול מנסים לרענן שירים עם טריקים אלקטרוניים ומשחקי אולפן שנשמעים מיושנים כמו בדיחות דוד לוי.

אבל האמת היא שעבור מי שמעוניין פשוט בעוד אינטרפול, כל זה לא מאוד משנה. כי לבנקס וחבריו ללהקה יש מגע זהב. הם יודעים לכתוב להיטים מלאי פאתוס מטורף שאשכרה מוצדק. ב"Interpol" זה נכון במיוחד לגבי "Lights" ו"Barricade" - שני השירים הטובים ביותר באלבום. ושוב, להנפיק להיט אחרי להיט זה ממש לא מעט, אבל אחרי ארבעה אלבומים של אותו דבר נוצרת תחושה שלא מדובר בכישרון אמנותי, אלא בכישרון מסחרי.

Interpol - Interpol / Matador (ייבוא בישראל: הליקון)

>>> עמרי רוזן על אלבום הסולו של פול בנקס