קייטי פיירית
האלבום השני של קייטי פרי לא מנסה להציג את עצמו כמשהו מעבר למה שהוא: פופ חמוד, נוצץ, מלהיב ובינוני במהותו. ליבי בגנו מנמיכה ציפיות
קייטי פרי לוהטת. היא כל כך לוהטת שהיא מזן הנשים שכלל לא מאיימות על בנות מינן. היא מספיק מתוקה, מצחיקה ומודעת לעצמה בשביל להפוך לחברה הכי טובה שכולנו רוצות, וכל כך מרהיבה ויזואלית עד שכל גבר שראשו מוברג כיאות לכתפיו יחשוק בה. היא עליזה, צבעונית, מפזרת גלאם כיפי וקצת טראשי לכל עבר ומתחזקת אירוסין מתוקשרים לראסל ברנד, אחד האנשים היותר מצחיקים בעולם שגם כוכבו דורך בימים אלו. כל הדברים האלו לא יכולים לשנות את העובדה שאלבומה החדש של פרי, "Teenage Dream" הוא תמהיל לא מוצלח, בלשון המעטה, של הורמונים, פופ ממוחזר והרבה ניינטיז.
פופ היא כבר מזמן לא מילה גסה ומי שיודע לעשות אותו נכון, להחדיר בו אינדיווידואליות (מישהו אמר ליידי גאגא?) וליצוק לתוכו טוויסט מקורי, קרוב לוודאי שהצלחתו מובטחת. באלבומה הראשון, "One of the Boys" היה משהו בסאונד של פרי (וגם בלוק) שהיה כה מרענן ועם זאת כה נוסטלגי. קצת קברטי, הרבה אובר-דה-טופ, מילים מעוררות מחלוקת וטונות של הומור עצמי. איש לא רוצה למחזר את עצמו ומשבר האלבום השני הוא משהו שאמנים רבים חווים אבל התוצאה של ניסיון הרענון הזה היא למעשה עבשה למדי.
אובר דה פופ
הטקסטים, רובם ככולם, מדברים על אהבה, התאהבות, חרמנות, איבוד בתולים וסקס. חסרים בהם התחכום והקריצה של האלבום הראשון ולפרקים נדמה שכתבה אותם בלוגרית פקאצה בת 16 עם עולם דימויים ומתחיל ונגמר ב"אחת שיודעת". בשיר אחד הבחור הוא זיקוק, באחר הוא E.T (יעני "Extra Terrestrial") והאנלוגיות העמוקות ממשיכות. גם הוולגריות החצופה והמשעשעת שפרי הרגילה אותנו אליה התחלפה בקורות כמו (וזו לא בדיחה) "I wanna see you pea-cock cock cock" בטראק "Peacock" שמזכיר בצורה מטרידה את "Girlfriend" של אבריל לוין שהיה בעצמו סוג של חיקוי חיוור ל"Mickey" של טוני בזיל.
האישה הסקסית והבשלה שפגשנו באלבום הראשון, זו שמנשקת בנות ואוהבת את זה, שמתעוררת הלומת אלכוהול בווגאס ושרה לחבר שלה שהוא "כזה הומו", עוברת ריגרסיה קשה באלבום הזה וחוזרת לימי התיכון ולהתחבטויות הדי ילדותיות שהם טומנים בחובם. הבאסה העיקרית היא שימי התיכון של פרי היו בניינטיז, העשור המוזיקלי האומלל שמהווה את ההשראה העיקרית לאלבום. גם אם מתעלמים מהליריקה האינפנטילית ואחרי שמסיימים לחרוש על "California Gurls" הכיפי, נותרים עם הכלאה מוזיקלית משונה בין דיג'יי טייסטו, אייס אוף בייס ובריטני ספירס.
מאחר ומדובר באלבום מאכזב אבל לא כזה שאי אפשר לשאתו, אם תחליטו להאזין תגלו בכל זאת את הסוג המאוד גלוי שטמון בו. לפרי יש קול ענק. לא מדובר באיזו פליטת ספייס גירל אומללה או בקונפקציה אולפנית אלא בדבר האמיתי. כריסטינה אגילרה ופרגי הן דוגמאות מעולות לשתי נשים שהצליחו לשלב בהצלחה רבה בין יכולות ווקליות מזהירות לקיום משגשג בז'אנר הפופ המושמץ. ולא, הן לא עשו את זה בשירים על הזיון הראשון שלהן.
Katy Perry - Teenage Dream (ייבוא בישראל: הליקון)