מארז סליחה ששכחתי

שני אוספי אהבה ינסו להתחרות על ליבכם וכיסכם בתקופת החגים הקרבה. אין מתנה מתאימה יותר לדודה הערירית או לאורחים מאמריקה מאשר אוסף שירי אהבה מקומיים. הבחירה בידכם - אייל גולן מול טיפקס. לקראת בולמוס הקניות שעתיד לתקוף אתכם בחגים, חברות התקליטים מוצאות דרכים למקסם רווחים. וככה זה עובד - מלקטים כמה להיטים, מעצבים עטיפה חדשה והרי לכם אוסף - זה כמעט ד"ש מתקופה אחרת, בה נהגנו לקנות מדיה מוקלטת עם מוסיקה וחוברת נייר בצד.

האוסף של טיפקס נראה כמו אלבום מן המניין - המילה "אוסף" עצמה מוצנעת בעטיפה האחורית, ואת הקדמית מעטר סידור פרחים בצורת חמסה. הקיטש אמנם הכרחי ומתבקש, אבל העטיפה מעוצבת בטעם ומתחמקת מקלישאתיות, לגמרי לא מביך להעניק את האוסף הזה כמתנה.

הדיסק נפתח באקורד מלנכולי - בקטע אינסטרומנטלי קצר ("הבלדה לסופי", מתוך פסקול הסרט "כלבים לא נובחים בירוק") וממשיך באווירת העגמומיות של "התחנה הישנה" ו"עננה" שמתחלפת בהדרגה באופטימיות של "זמנים קטנים", ו"יש לי חברה". לאורך ההאזנה אנחנו נזכרים למה בעצם אהבנו אותם כל השנים. קובי אוז משכיל לאסוף סביבו נגנים מוכשרים ולכתוב ולעבד איתם מוסיקה חכמה, שמאמצת בהערכה עמוקה צלילים מרחבי אגן הים התיכון והלבנט וטובלת אותם במנה הגונה של רוק-פופ בהפקה נוצצת.

גברים רומנטיים

הביצוע של אוז מדויק והכתיבה תמיד מודעת לעצמה. הוא מספר סיטואציות בצורה נהדרת וההומור שלו טפשי ומענג. המוסיקה של טיפקס משחקת ששבש על ארגז הפוך מול המינימרקט השכונתי בבוקר ומחפשת חניה בשינקין עם הג'יפ בערב. זה הפיוז'ן הישראלי במיטבו.

לנינוחות של טיפקס יש באוסף אפקט מצטבר וזה דיסק שנעים איתו (יוצא מן הכלל לצורך העניין שיר הנושא של "כלבים לא נובחים בירוק" שנעוץ בדיוק באמצע האלבום. הוא אכן שיר אהבה, אבל הוא זר לנוף האוסף בהיותו ארוך מדי, משונה ולא נהיר). אמיצה ההחלטה לשלב שירים פחות להיטיים (בכל זאת, זה דיסק-קונספט ולא אוסף סינגלים), עם זאת, חבל שעיקר השירים המוכרים מרוכז בתחילת האלבום, ולא מפוזר בו באופן חכם יותר, בייחוד לאור היותה של טיפקס להקה של להיטים גדולים ומצויינים. זו עדיין הזדמנות טובה להיזכר בשירים האהובים ולהכיר מחדש שירים פחות דומיננטיים, אך לא פחות טובים שלהם וכאמור, זו יופי של מתנה לחג.

גבר פלגמטי

אם טיפקס היא סוג של תמונת מצב של ישראל הדמיונית האידאלית, שבה המזרח והמערב מעשירים זה את זה בניחותא, אזי האוסף של אייל גולן הוא תמונה מציאותית יותר של ישראל. המוסיקה הים תיכונית הפכה מזמן למיינסטרים, ובמקביל ובאופן אירוני, לפחות ים-תיכונית בעצמה. גולן הוא ממוסיקאי הפופ המצליחים בישראל. הוא תעשיה המוכרת מוצרים מוסיקליים במיליונים, והאוסף הזה הוא עוד תוצר של המפעל המשגשג. זהו אלבום כפול, מלא וגדוש, הכולל 34 שירים מכל התקופות. מטיבי הלכת שיצלחו את שני הדיסקים יקבלו עוד ועוד, ואז עוד - ולקינוח עוד אייל גולן.

הכותרת "אוסף שירי אהבה של אייל גולן" למעשה אומרת "אוסף משירי אייל גולן" - השירים מן הסתם עוסקים כמעט כולם בנושא אחד. בולטים בהעדרם כמה מהשירים הישנים מתקופת "בלעדייך" - האלבום שבנה אותו: "לב של גבר", "בלעדייך" ו-"צאי אל החלון". אלו השירים הטובים ביותר שלו, שנכתבו בתקופת שיתוף הפעולה עם זאב נחמה ותמיר קליסקי ("אתניקס"). האוסף הראשון של גולן הגיע למעמד פלטינה, ויש להניח שגם האוסף הזה יימכר היטב.

אפשר לשמוע איך ההפקה שסובבת את קולו של גולן הולכת ומתעצמת עם השנים, בהתאמה לכמויות כסף שהמותג מכניס. התזמורים נעשים בומבסטיים ומלאי פאתוס. גולן עצמו הוא פרפורמר מדוייק להפליא, והוא נותר במלוא כוחו לאורך הקריירה, אם כי אפשר להשתאות בנוגע לכמה מהבחירות האמנותיות שהוא נותן לאנשי התעשיה שמקיפים אותו לעשות. כך למשל, עטיפת האוסף, שהיא תוצר של "אייל גולן תעשיות" - מפעל המגלגל מיליונים, נראית כאילו עוצבה על ידי חובבן עבור מעות בודדות.

חוד החנית של הטכנולוגיה

עם השנים המוסיקה של גולן הופכת לבליל עכור של פופ סימפוני עשיר בכלי קשת ורגשנות והשורשים הערביים האותנטיים הולכים ונעלמים. למעשה, למעט ההגיה הגרונית שלו, לא נותר במוסיקה של אייל גולן כמעט שום אלמנט ים תיכוני. שיריו קליטים ואופקטיביים ואין סיבה לחפש בהם אמת אישית: זה מוצר תעשייתי שעובד היטב.

קיים כאן מעגל היזון חוזר בין מה שהקהל רוצה למה שהוא מקבל. וכך נראה הפופ בכלל והפופ הים תיכוני בישראל בפרט: אבדו הטוטאליות בהגשה של זהר ארגוב וחיים משה, האותנטיות של "צלילי העוד", סאונד הגיטרות הנפלא של יהודה קיסר אצל מרגלית צנעני ("נערי שובה אלי", למשל), הקהל של המוסיקה הים תיכונית התרגל לצרוך הפקות ללא עומק אמנותי, ומכוחו של הרגל דורש עוד מאותו הדבר. ואייל גולן מסמל את הזרם הזה בדיוק. מבחינה ווקאלית, אייל גולן הוא טכנאי שירה ים תיכונית מושלם. מבחינת אמוציות - הוא כלי ריק. והקהל אוהב את זה.

ההודעת לעיתונות שמצורפת לאוסף מתפארת שזו הפעם הראשונה שבה יוצא בישראל דיסק על גבי מדיית פלאש המתאימה לטלפון הסלולרי. כאמור, אייל גולן הוא מסוג המוסיקאים שנותנים לקהל בדיוק את מה שהוא רוצה. והקהל רוצה רינגטונים.