המכללה למחדל

לא ברור מה עבר על לוק ביינברידג' מה"גרדיאן" כשהכתיר לפני שבועיים את הראפר פרופסור גרין כ"אמינם הבריטי". אני מניחה שיש בין גרין (או סטיבן פול מנדרסון, שמו הפחות קליט) לבין אמינם נקודות השקה כלליות: שניהם לבנים, מקועקעים, עושים ראפ והשוביניזם בליריקה שלהם זורם כמו צואה בביוב של שכונת מצוקה.

עם זאת, בין השניים יש גם שוני מהותי. אמינם יודע לעשות ראפ, וטוב. מנדלסון בן ה-27, לעומת זאת, לא יצליח לשיר את דרכו למועדון קריוקי דרום תל אביבי. אך אל דאגה: בממלכה הבריטית, מקום בו פיקסי לוט ואלי גולדינג הן מלכות פופ (!!!) ולילי אלן את קייט נאש נחשבות כמובילות תרבות, לפרופסור גרין יש יותר ממספיק מקום לגרד קריירה וחצי כראפר.

כמו כל ראפר שמכבד את עצמו, גם למנדרסון יש סיפור סינדרלה סוחט דמעות: הוא גדל בשכונת האקני הלונדונית, בה ילדים משחקים עם כדורים של אקדח. סבתו טיפלה בו לאחר שהוריו יצאו מן התמונה מסיבה בלתי-ידועה, וכמו כל ילד רע-האקני, גם הוא גדל בביבים בתקווה להפוך יום אחד למייק סקינר (הסטריטס). זה כמעט קרה כשהוא התקבל ל-The Beats, הלייבל של סקינר שנסגר ב-2007, שם הוא הפיק רמיקס בינוני ללהיט ההיסטרי "When You Wasn't Famous".

עם סגירת הלייבל, פרופסור גרין החל לעבוד על "Alive Till I'm Dead", אלבום הסולו שלו שיצא זה עתה ב-Virgin Records, שלקחו חתיכת הימור מוצלח כשחתמו איתו על החוזה ותנתנו לו צ'אנס - הוא מצליח להיות רווחי, השירים שלו נטחנים בכל תחנת רדיו ומועדון. הבעיה היא מבחינת האיכות, שיכולה לייצר דור שלם של אמנים שעשויים לחשוב שסימפולים גרועים וכמה שמות גדולים שעושים איתך קאברים יכולים לסגור לך קצוות ולתפור אלבום מצליח. באסה.

הירוק הזה לא משהו

כשמייק סקינר בחופש ודיזי ראסקל כבר בליגה של הגדולים, פרופסור גרין הוא אחד הראפרים המובילים בבריטניה, חרף העובדה שהוא אנטיתזה לכל מה שחובבי מוזיקה אמיתיים אמורים לאהוב: גימיק, ממוסחר, אך הגרוע מכל - אקספרמנטלי כמו נערה בבית ספר קתולי. לעזאזל, הסינגל ששם אותו על המפה, "I Need You Tonight", הוא בכלל קאבר ללהקת הרוק האוסטרלית INXS.

אם זה לא מספיק, אז הסינגל שמינף עוד יותר את פרופסור גרין, "Just Be Good to Green", הוא מעין קאבר ל-The SOS Band, שם גרין מצליח לתפוס שתי ציפורים במכה - להביא כוכבת בסדר גודל של לילי אלן (שבתור מי שהבטיחה שתפרוש מעסקי המוזיקה, פעילה יותר מטופאק לאחר מותו) ולשחק קצת על הקטע הנוסטלגי. וזה, בעצם, כל מה שאתם יכולים לצפות מפרופסור גרין שיעשה, וגם ישיג את המטרה שלו. בסופו של דבר הוא יגיע גם לפלייליסט שלכם, אבל יותר מקאברים מיותרים כנראה שלא תצליחו לסחוט ממנו כלום.

אם פרופסור גרין רוצה להגיע לקרסוליים של דיזי ראסקל, כדאי שישאיר את הקאברים, הסימפולים והאמנים האורחים למארק רונסון. כדי להוכיח שהוא באמת שווה משהו, הוא צריך לעשות מעבר להחייאת הנוסטלגיה, כי כשההייפ יחלוף עם הרוח, יווכח לכולם שאין לו מקום רלוונטי בעולם הראפ הבריטי, והוא נשאר לא יותר מסתם עוד גחמה של חובבי גריים. בקצב הזה, הוא יישאר אפיזודה חולפת, טו-היט וונדר, בחור עם מזל ועוד הרבה דברים בכיוון - אבל בטח שלא אמינם הבריטי.

Professor Green - Alive Till I'm Dead / הליקון