מנה קרה
האלבום הרביעי של Menomena אולי מגיע באותו הטעם כמו הקודמים, אבל במקום לטגן אותו, הם עשו אותו במיקרוגל. עמרי רוזן מוכן בשלוש דקות

לפעמים עדיף אלבום גרוע. משהו כל כך נטול מודעות עצמית, שהיוצרים שלו כל כך משוכנעים שהם עושים משהו מגניב או מוצלח, או כל כך תקועים בתוך תבניות ז'אנריות. זה עדיף על משהו בינוני. כי אלבום גרוע - גם אם הוא גרוע בדיוק בזכות אותם אמצעים שהפכו מאות אלבומים לפניו לגרועים - הוא גם אלבום מעניין. בסך הכל, אם יצירה מעוררת בך תגובה כלשהי, גם שלילית, היא כבר עשתה משהו.
לפעמים עדיף בלגן לא קוהרנטי. ניסיונות חצי אפויים שלא מצליחים, ואולי גם לא רוצים, לתקשר עם המאזין בשום רמה. לרוב, זה יותר מעניין מאלבום אובר-מופק עם שירים מוקפדים ומתוכננים. בית-פזמון-סולו-סי פארט, באיזה סדר שתרצו.
ככה זה עם "Mines", החדש של Menomena, הרכב אינדי מפורטלנד, אורגון. הקטע המבאס באמת עם מנומנה הוא לא שהאלבום החדש שלהם נשמע כמו חיקוי (מוצלח אמנם) של קינגס אוף ליאון. זה שהקודמים שלהם נשמעו שונה לגמרי מרוב מה שהולך היום באינדי. גם מקינגס אוף ליאון. הם פיתחו תוכנת לופינג משל עצמם, שהקנתה להם סאונד מעניין ויוצא דופן, ועזרה להם ליצור מהלכים לא אופייניים. לפעמים זה עבד ולפעמים זה לא, אבל זה תמיד היה מנומנה. אבל אם תשמיעו את "Mines" למעריץ של קינגס הוא בטח יצהל משמחה ויחשוב שהכרתם לו אלבום חדש שדלף עכשיו.
עולים על מוקש
לפני כמה חודשים חבר טוב השמיע לי את "Evil Bee", שיר כמעט מושלם מהאלבום הקודם שלהם. הוא אמנם לא שבר אף כלל, אבל הוא מלא בכל כך הרבה רעיונות טובים ושילובים מעניינים בין כלי נגינה, שהוא יצירת מופת קטנה בפני עצמו.
וזה בדיוק סוג הדברים שחסרים ב"Mines". וזה דווקא ממש לא אלבום רע. יש בו כמה שירים מצוינים, כמו למשל "TAOS" שמתפוצץ מאנרגיה, מבאס בסיסי שמזיז את הקיבה ומגיטרות שמזמזמות כמו זבובים על הליום. אבל על כל שיר טוב כזה יש לפחות שלושה שלא עושים כלום, כמו "Dirty Cartoons" הנטול השראה או "Queen Black Acid" הפותח, שלא עושה שום דבר כדי לרענן את האוזן ונתקע עמוק מדי בבוץ של קלישאות רוק. במצב כזה, השאריות מהעבר היותר אקספרימנטלי שלהם מרגישות כמו תחפושת מלאה בחורים - מנסה להסוות, אבל מכסה רק אזורים בודדים.
מצד שני, מי שמעדיף מוזיקה פחות שכלתנית או ניסיונית ויותר בסיסית, אמוציונלית וגסה, יכול למצוא כן אוסף של שירים שעושים את העבודה טוב ולפי הספר: שירה דרומית מחוספסת, באס כבד, גיטרות עם שיער על החזה, תופים אינטנסיביים, פסנתרי הונקי-טונק לתיבול וסקסופונים מזדמנים. הכל עובד טוב ביחד, אבל טוב מדי בעיני. זו כימיה שנוסתה כבר מאות פעמים, היא לא מושכת אותך לחזור אליה, לנסות להתמסר למשהו חדש. זה כמו לבקר בבית של ההורים. זה אמנם נוח ומוכר, אבל יש סיבה שבגללה עזבת מלכתחילה.
Menomena - Mines




