פאקס פור מאני

לאחר מאתיים שנים של מלחמות, הקיסר אוגוסטוס איחד את רומא ובלם בה סכנה של מלחמת אזרחים. הרומאים, שהתרגלו לחיות במצב תמידי של מלחמה, היו סקפטיים לגבי השלום העולמי שהובטח להם על ידי השליט, שבתורו, עשה כל מה שניתן על מנת להרגיע מעט את אנשיו. כך או אחרת, בתקופה שבין 27 לפנה"ס עד ל-180 אחריה, האימפריה הרומית נהנתה מתקופה נדירה ופוריה של שלום. הימים האלה נקראו "פקס רומנה" - השלום הרומאי. כך גם נקרא האלבום החדש של ישראלים/פעולה/סקס.

מאור כהן בולם מיד את התיאוריה המוזרה שלי על כך שמדובר בשיבוש של הביטוי "פאקס פור מאני". אוקיי, אני יודע שזה מעט מופרך, אבל אנחנו מקיימים את השיחה שלנו בשעות הערב, אחרי שצלצלתי אליו בשעות הבוקר והוא ביקש לדחות בכמה שעות אבל הספיק למלמל את שם האלבום החדש וככה זה נשמע לי. הספקתי להרהר בזה בפרק הזמן שבין לבין: אוקיי, פאקס פור מאני, פקס רומנה, מצחיק מאד. מאד מאור כהן. אני מציג את התיאוריה הזאת בפניו, כאמור. נהדר, הראיון עוד לא נכנס לדקה השלישית שלו ומאור כהן כבר חושב שאני מוזר. "לא, לא," הוא אומר, "זה כשמו כן הוא. השלום הרומאי".

 

- אנחנו הכי רחוקים מהמקום הזה שאפשר. השם הזה הוא יותר אסקפיסטי או יותר סאטירי?

 

"גם וגם, אתה יודע? מצד אחד אנחנו באים מהמקום הזה של כיף ורוקנ'רול. כל השירים באלבום נולדו מתוך ג'אמים. אבל כן, זה גם שם סאטירי: פה יש שלום, ואת החיים האלה שמאפשרים אסקפיזם, אבל זה בא על חשבון רמיסה של האחר. גם פקס רומנה, של הרומאים, הוא כזה - בשביל להגיע לזה הם היו צריכים לכבוש ולכבוש ולשפוך המון דם. אבל גם למוזיקליות של השם יש תפקיד. אני אוהב את איך שזה מתגלגל על הלשון. פקסססס רומנננה. זה אומר הרבה, זה לא אומר כלום וזה נשמע כמו של חברת בגדים."

- אוקיי, אז הבנו שהשם של האלבום טעון פוליטית, אבל המילים דווקא ממש לא.

 

"תשמע, אני מאד סקרן פוליטית. אני קורא עיתון כל יום. אבל אף פעם לא מצאתי דרך להכניס את זה למוזיקה בלי שזה ישמע טרחני. זה אחד הדברים הקשים - לעשות משהו שהוא פוליטי או אפילו סתם אקטואלי חברתית, מבלי שזה ישמע קוטרי או יותר מדי obvious. אני לא אוהב שירים שטחיים, אני אוהב שבטקסטים יהיו הרבה רבדים. מי שבא מהרחוב ועושה היפהופ, אצלו זה נשמע אורגינל."

 

- זה שאתה אוהב רבדים זה ברור. אבל נראה לי שאף אחד לא באמת יודע מה הסיפור עם מאור כהן - אם הוא גאון מתוסבך שאף אחד לא מבין או שהוא חוכמולוג שצוחק על כולנו.

 

"זה גם. בו זמנית. אני מאמין בדברים שהם עם הומור אבל רציניים בו זמנית. קח את סרג'נט פפר, למשל, שזה אלבום כל כך מורכב ומולחן ומדויק, אבל יש שם גם המון שטויות. כמו סיפור המסגרת המטופש, וכל הדמויות והצלילים המוזרים. בגלל זה תמיד היה לי קשה עם פינק פלויד, לעומת הביטלס, למשל - אצלם הכל פשוט מלא פאתוס. כל המוזיקה הזאת שהיא מצד אחד מאד יפה אבל גם כל כך רצינית. זה גם מה שעזר לי להתחבר לבודלר, כשעשיתי את "פרחי הרע". הוא משורר כל כך טראגי אבל מאד מצחיק.

 

ואני אף פעם לא צוחק על אף אחד. מקסימום עם מישהו."

- ביוטיוב אפשר למצוא כתבה ישנה - "בעניין הבאסים" - שעשו במבט על זקני צפת. אתה בן 18 שם. יש שם אלפי צפיות. זה לא מרגיש לך כאילו מישהו לקח אלבום תמונות ילדות שלך ופרסם באינטרנט?

"כן, אבל זה לא מביך אותי. היום הכל נשאר לנצח, זה נחמד. כשאני רואה את הדברים האלה - לפחות בינתיים אני שמח לראות אותם. פעם הייתי צריך לשמור קלטות וידאו כדי שיהיה לי משהו למזכרת, היום המדיה כבר שומרת לבד. לא צריך לשים שום דבר בבוידעם עם שקיות מלח, נגד הלחות, כדי שיהיה מה להעביר לילדים ולנכדים."

 

- איך התקשורת התייחסה לרוקנ'רול אז, לעומת עכשיו?

 

"אז? זה היה מצחיק, אבל מצד שני גם היום ההתייחסות היא די תמימה. מנסים להגיד משהו כדי שכולם יבינו, אז מפשטים דברים... תראה עכשיו כתבה שיעשו על הרולינג סטונס, נגיד, בערוץ 2 - מי שמכיר אותם ממש טוב יחשוב שזה שטוח ותמים. אין מה לעשות. התקשורת צריכה לדבר לכולם, היא לא יכולה להיות נישתית. עכשיו אנחנו בדיבור שלנו, אבל כשזה מגיע לדברים הגדולים זה חייב להיות רחב וברור גם לאוזן בלתי מזוינת."

 

- אתה מזדהה עם הדיבור על זה שהתקשורת התחילה לקפח את הרוק האשכנזי לטובת המוזיקה המזרחית?

 

"בתקופה האחרונה יש לי יותר הופעות ובאים יותר אנשים משהיו אי פעם. עם כמה שכאילו מוזיקת רוק ורוק-פופ היא עכשיו לא בשיא העניין, אני בסבבה לגמרי. יש חבר'ה שמכירים ואוהבים ובאים להופעות, אז מבחינתי הכל בסדר. אמנם בתקשורת יש עכשיו באזז על מוזיקה מזרחית ועושים הרבה תוכניות, אבל תמיד מוזיקה מזרחית הייתה מאד נפוצה. אני זוכר שהייתי הולך לאירועים בתור ילד, וזה מה שהיה. לא היה לך שלום חנוך בחתונות אף פעם. זה מה שאנשים שמעו. עכשיו יש במדיה את הקטע הזה - וקליפים, ועניינים, תוכניות דוקומנטריות, הופעות גדולות, סבבה. זה תמיד היה שוק ענק. עכשיו זה יוצא החוצה."

- הבית ספר שבו למדת (עירוני א') הצמיח עוד כמה להקות בשנים האחרונות - המיותרים, פלישת חוטפי הגופות. מה יש שם שגורם לילדים לקחת גיטרות לידיים?

"אני לא יודע. דווקא רוב האנשים שעושים שם מוזיקה במובן של מוזיקת רוק, לא באו מהתחום הזה ישירות. מי שלמד שם מוזיקה עשה מוזיקה קלאסית או ג'אז. אבל אנחנו באנו ממגמת קולנוע וככה גם האחרים. יש קשר חזק מאד בין רוק לקולנוע."

 

- למה?

 

"כי אלה צורות מודרניות. אבל עזוב, זה עניין למחקר שלם ומעמיק."

 

- ואיך שינתה העבודה בטלוויזיה את הגישה שלך למוזיקה?

 

"האנשים שעובדים בטלוויזיה ובקולנוע הם אנשים שהיה לי קל להתחבר איתם כי הם אנשי רוק באופי, בדרך החשיבה. מצאתי את עצמי עם האנשים האלה. לעבוד איתם מרגיש כמו להיות בלהקה. אבל המצב הוא כזה שיש הרבה הפסקות - כשצילמנו את "מסודרים" או את "ארץ נהדרת" עבדתי שם שעות על גבי שעות, ואתה יוצא חרמן על המוזיקה. יוצא משם ורק מת לעוף לאולפן ולנגן. קודם יכולתי לקבל עייפות מכל זה, ופה ההפסקות מביאות לי את זה בדיוק למקום הנכון. כמו אהבה מעבר לים."

 

- איפה התמודדו יותר טוב עם היובש, במוזיקה או בטלוויזיה?

 

"בארצות הברית של שנות ה-30. אתה יודע... פני צלקת וזה."

 

עמית קלינג: כל הכתבות / טוויטר

ישראלים/פעולה/סקס - "היא"

ישראלים/פעולה/סקס יופיעו ביום שישי, ה-16 ביולי, 17:00, באוזן השלישית בהופעה אקוסטית חינמית. ב-21 ביולי תתקיים באותו מקום הופעה חשמלית מלאה. 22:00. 50 ש"ח.