כוכב אחד
למרות שהאלבום של סטארס אמור להיות בסדר - אינדי רוק, קנדים, ביקורות טובות - בפועל מדובר באלבום דביק, מתנחמד ומרגיז. עמרי רוזן אסטרונום

אני מנסה להיות חיובי. כביכול יש גם הרבה סיבות להיות חיובי. האלבום החדש של Stars נשמע נחמד על הנייר. להקה קנדית עם ריספקט אינדי לא מבוטל, כמה אלבומים עטורי שבחים בקטלוג העבר וקשר הדוק ל-Broken Social Scene המוערכים. מה זה הדוק? כל החברים ב-Stars חברים גם בסושייל סין.
זה בא והולך לפרקים. מתחיל בסדר דווקא. "Dead Hearts" קצת דרמטי מדי לטעמי, אבל עושה את העבודה. סינתיסייזרים על גבי סינתיסייזרים, מלווים מלודיה חמודה עם מכונת תופים. איפשהו ברקע יש הרבה דיסטורשן רך. זה פחות אייטיז ממה שזה נשמע, אבל בהחלט אייטיזי. הקול של הסולנית איימי מילאן כל כך מתקתק שנופלת לי סתימה בשן. כנראה שמעה יותר מדי בל אנד סבסטיאן. נו מילא, יש אנשים שזה עושה להם את זה.
יכול להיות שהם אשכרה קראו לשיר השלישי "I Died so I Could Haunt You"? כן, מסתבר. זה נשמע רע כמו שזה נשמע, אבל יש רגעים נחמדים. מלודיה מוצלחת על ריף שמבצבץ מבעד להפקה הסופר-מלוטשת. אבל משהו שם מפריע לי. זה בשמות של השירים. בהפקה הזאת. במלים. בכל נוקלאוטיד של הדנ"א של האלבום החמישי שלהם, "The Five Ghosts". אה כן, אפילו בשם של האלבום. זו התחושה שהמטרה של חברי הלהקה לא היתה ליצור אלבום, אלא דימוי סופר-ספציפי: הכלאה של מתקתקות רומנטית עם מורבידיות טרנדית. כמובן שזה גם במוזיקה עצמה.
דבק נוגה
בפזמון של השיר החמישי באלבום, "We Don't Want Your Body", מתנגן ריף קצבי ודביק - שאפשר לדמיין אותו מתנגן במקביל במועדון מעט סליזי ובחדר של טינאייג'ר עם קירות מרופדים בשערי מגזינים - לצד המילים, נשבע לכם, "Your soul is searching for ecstasy / so you could have some sex with me". אולי זה פטיש פרטי, אבל שורה כזאת גורמת לי להתכווץ במבוכה. המתיקות שבה היא מושרת לא עוזרת בכלל. כשבכל שיר אוטומטית יש בחורה עם קול חמוד זה הופך מבחירה לכפייה. מבחירה של הלהקה באסתטיקה מסוימת לשירים מסוימים לכפייה של התרשמות ספציפית על המאזין. כמו שלטים שמורים לקהל שמגיע לצילומים של תוכנית טלוויזיה מה לעשות. "כאן חמוד".
זה אולי לא הוגן. זה די בטוח לא הוגן, בעצם, לפסול את סטארס על כך שהם מה שהם. אולי בכלל לי זה נשמע כאילו מוכרים לי משהו, בעוד שלמישהו אחר זה נשמע כמו משהו שהוא רוצה לקנות. אבל זה כן הוגן להזהיר את הבנאדם ההיפותטי הזה: אל תתפלא כשלא תמצא כלום מתחת לאריזה. ובפעם הבאה תזכור - מוזיקה לא קונים מפרסומאים, רק ג'ינגלים. וסטארס עושים יופי של ג'ינגלים.




