מינוגטאור

קיילי מינוג היא מסוג הזמרות שחייבים לאהוב. גם אם המוזיקה שלה היא אינה כוס האייס טי שלכם, יש באוסטרלית הקוקטית מתיקות כה כובשת כפרסונה ציבורית שפשוט נכנסת לך ללב. בגיל 42 ואחרי יותר מעשרים שנות קריירה, מדובר בשורדת אמיתית בביזנס המלוכלך של עסקי הפופ, שהצליחה לשמור על תדמית נקייה מסקנדלים, הפכה לסמל סקס בינלאומי בלי פרובוקציות זולות ולאייקון גייז מרכזי מבלי להיות מוקצנת וקרקסית. החן והקלאסה בהם היא מתמודדת תמיד עם התקשורת והפרסום הביאו אותה למעמד נדיר של יקירת הקהל, המבקרים והפפראצי.

שלוש שנים עברו מאז יצא אלבומה האחרון "X", שזכה להצלחה בבריטניה, אבל כזו שנחשבה זעומה לעומת להיטי הענק שהיו לה עם האלבומים "Light Years" ו"Fever" שהביא לה הכרה והצלחה אדירה ברחבי העולם ואפילו בארה"ב שתמיד משחקת אותה קשה להשגה עם אמנים זרים. אם מדונה נחשבת למלכת הפופ, קיילי מינוג היא ללא ספק הפיה הטובה של העולם הזה.

לך אחורה, סרטן!

באלבומה החדש "Aphrodite" מינוג חוגגת. אחרי שניצחה את הסרטן, הסינגל הראשון מהאלבום "All the Lovers" הוא המנון רחבות ריקודים בסגנון עדות הפט-שופ בויז. כשהוא מלווה בקליפ סקסי עם מגדל בבל של אוהבים מעורטלים, הוא נותן את הטון לאלבום כולו. התחושה לאורך ההאזנה כולה היא של התחלות חדשות.

מינוג נותרת נאמנה למי שהיא כאמנית, חוזרת לשורשים שהתחילו אי שם באייטיז עם "דו דה לוקומושן" וחוגגת את שלטונה הבלתי מעורער כמלכת רחבת הריקודים. כשהיא חוברת למפיק סטיוארט פרייס - שעבד עם הסיזר סיסטרז, מדונה וכן, גם עם הפט שופ בויז - מוציאה מינוג תחת ידיה את הארטיק הכי מרענן שתמצאו בקיוסקים בקיץ הקרוב. מדהים לגלות בכל פעם מחדש כמה שונה הפופ האמריקאי הנוסחתי מזה הבריטי, שמתאפיין בנגיעות נוסטלגיות לימי אבבא המלודיים ולסאונד הסינת'י של תחילת האייטיז, אבל תמיד יש חדשנות, רענון, אדג'יות חמקמקה שאמנם מחזירה אותך למשהו מוכר ואהוב אבל צובעת אותו בגוונים בוהקים ועליזים יותר.

מודה באשמה

"Everything is Beautiful" בולט בינות המנוני הפופ כטראק צ'ילאאוט מלא גרוב כיפי בעוד ש"Illusion" שכתבה מינוג עם פרייס הוא התגלמות התחושה שמשרה האלבום על המאזין המתמיד. אופוריה, שמיימיות, אסקפיזם במובן החיובי ביותר של המילה. שלושת הטראקים האחרונים באלבום אמנם לא מעיקים באופן שיישלח אתכם לכפתור הסטופ אבל ממש כמו התחושה שמקבלים אחרי שעה מוצלחת על רחבת הריקודים, כשנגמר קצת הכוח ורוצים להגיע לבאר ולהרוות את הצמאון, אתה סתם מוצא את עצמך עומד שם ומתנועע - לא כי זה גרוע, כי פשוט כבר קיבלת את שלך ואתה מסודר.

מעט מאוד אלבומי פופ בימינו יכולים להיחשב כפלז'ר אמיתי, מבלי שהמילה 'גילטי' תקדים אותם. אולי אלו הגיל והניסיון, וחוסר העניין בתחרות עם פעוטות כמו מיילי סיירוס ודומותיה. קיילי מינוג יודעת מי הקהל שלה, מה הנקודות החזקות שלה ומי הפך אותה למי שהיא היום. ובאלבום הזה היא אומרת תודה. כשתסיימו להתענג עליו, ותתפסו נשימה מכל הריקודים - גם אתם תאמרו.

Kyle Minouge - Aphrodite / Helicon