רוד שואו

"מופע בישיבה" זה מופע סחי. כזה שיש בו יציעים. כזה שמגישים בו פופקורן וקולה ונקניקיה בלחמניה. וכשמדובר בהופעה של רוד סטיוארט הסחיות גועשת, עולה על גדותיה. היא מוקפת בכובעים לבנים וחגורות עם פאייטים וקהל משולהב עם ניצוץ של שארית נעורים בעיניים, סיטואציה אנתרופולוגית מרתקת שמותירה אותך עם השאלה הקיומית לגבי אנשים - והרגלי הבילוי שלהם בימים שבהם אין הופעה בהיכל נוקיה.

זאת תהיה קלישאה חבוטה להתייחס לעובדה שקהל היעד העיקרי בה מונה "צעירים ברוחם" שגדלו על השירים של סטיוארט, אבל גם להפריך את הטענה יהיה שקר מוחלט. ולמרות הכל, בכיסא שלידי ישבו בחורה כבת 27 עם אמה (לא שאלתי לגילה, לא נעים). הבחורה סיפרה לי שדווקא היא זו שאוהבת את סטיוארט, "בכל השירים שלו יש לאב". אבל הכל התחיל בכלל מאבא שלה, שדווקא לא נכח שם. לא מפתיע, כי הופעה כמו של סטיוארט היא הופעת בידור נוצצת, אקסטטית ומחרמנת מחד, אבל קונספטואלית ומלוטשת עד הפרט האחרון מאידך. והיא פונה למרקם אחיד של נשים בגיל העמידה שעדיין רוצות להרגיש קצת רוקנ'רול בחייהן, אבל צריכות גם את האופציה לשבת ולנוח.

יש גם גברים שאוהבים את רוד סטיוארט. הם חובשים בנדנות וחלקם אף נראים קצת מבולבלים בקשר לזהות המינית שלהם. רובם הגיעו עם הנשים, הם יושבים בצד ואחד מהם שואל אותי לגילו של רוד. אני עונה בבטחה "הוא בן 65" ותוהה אם האדון שלידי מרגיש צורך להשתפר במשהו.

תנו לו אהבה

ההופעה נפתחת עם "Soul Train" וסטיוארט שמוכיח שמבחינתו גיל רק מספר ושם של מפלגה. הוא גולש לבמה הלבנה כשהיא מוקפת כולה בתאורה בצבעי פסטל נעימים. במהלך המופע הוא מחליף תלבושות צבעוניות, זהובות וסגולות, שותה יין אדום (סגולה לחיים ארוכים) מתוך כוס זכוכית גבוהה, הכי בסטייל, ומנענע את העכוז. המצלמה עוברת מהרגליים למעלה, והשטיקים המפורסמים לצד הקיטש התהומי, והוא מופיע עם להקתו המונה שני גיטריסטים וירטואוזים ואפילו די חתיכים, ארבע זמרות ליווי ושתי נגניות חתיכות (זה תנאי קבלה) לבושות במיני אדום לוהט ועקבים גבוהים. 

ב-"Tonight's the Night" מגיע הרגע שכולנו חיכינו לו בבושת פנים. תקלת הסאונד המביכה שמותירה אותו לקרוע את הבמה במשך דקות ארוכות ללא משים כשרק הד ההמון הזועם קורא לו להפסיק. הוא מתנצל ואומר שדבר כזה לא קרה לו שלושים שנה (זה פטנט ישראלי), מבטיח לפצות ומתעניין אם יש פאב באיזור. התקלה ממשיכה להביך עוד מספר דקות ולאחריה ממשיכה ההופעה כסדרה כשהוא מבצע עוד מספר שירים שמתזזים את הקהל, שמצידו מחזיר לו מנות גבוהות של לאב.

גזירי עיתון ופרסומות ישנות

סטיוארט החל את הקריירה שלו בשנות השישים, אלא שלעומת מוזיקאים אחרים שעשו זאת ופרשו בשיא (כלומר, מתו) הוא המשיך את הסאגה שהותירה לי את האופציה לכתוב שזאת הייתה הופעה מתישה של זקנים ולצחוק על זה קצת. אבל האמת היא שהוא נותר חיית במה מנוסה ובסך הכל - מוזיקאי לא רע. הקטעים האינסטרומנטליים מעולים וגרוביים והסחורה סופקה היטב, שבתוכה משובצים 23 שירים, בהם הלהיטים הגדולים ואפילו רגע אחד פרייסלס - וידאוארט הכולל סרטון ויראלי של כלב בסיטאוציה מעט גסה ותמונות מאלבומו הפרטי. אבל אחרי שעה גם את זה מיציתי. 

בתום ההופעה פגשתי במשפחת מעריצים שהגיעה כל הדרך מאילת ומנתה כארבע נשים, בהם אם המשפחה, בת "פאוזה... 46" ונער בן 17 שלבש חולצה של הביטלס, "אני אוהב גם דברים ישנים יותר", הוא התלהב. הם חייכו והוציאו מתוך התיק תקליט חתום של סטיוארט ואלבום תמונות שאצרה האם מאז שהייתה בת 13. האלבום הכיל תמונות נעורים, כרטיס הופעה מ-83 וגזרי עיתונים, בהם הפרסומת המפורסמת לשנדי. "אני צמא לשנדי שלך". אני צמא לשנדי שלך. 

רוקנ'רול.