מלך הקונספירציות
כאילו העובדות הידועות על חייו של מייקל ג'קסון לא היו מוזרות מספיק, מותו הביא להתפרצות של שמועות מופרכות כגון הערצה להיטלר, ביום מותו בגלל חובות והתנקשות איראנית. דני סגל מותחן
האם מייקל ג'קסון באמת מת? האם העובדה שמיקל ג'קסון שוכב בקבר ונרקב הופכת אותו לנוכח פחות בחיינו? עבור אנשים מן השורה, כמונו, שאינם אורי גלר ואינם ליז טיילור, ועבורם מייקל הוא לא יותר מאשר עוד אושיה תקשורתית שדמותה מרצדת ממסכים וקולה בוקע מרמקולים, ההבדל ברמת החשיפה לג'קסון במותו ובחייו מינימלי. למעשה, בהשוואה לשנים שקדמו למותו, בשנה האחרונה החשיפה של רובנו למייקל הייתה אפילו גבוהה יותר. במידה מסויימת, הוא מעולם לא היה חי יותר.
ההתנהלות התקשורתית בנוגע למותו של מייקל ג'קסון דמתה במידה רבה למיתות משונות נוספות של סלבריטאי על מן העבר. חרושת השמועות האינסופית, שרק הלכה והפכה מופרכת יותר ויותר ככל שהזמן עבר, הזכירה את העיסוק המוגבר מצד המדיה לו זכו מרילין מונרו, ג'ון פ. קנדי או ג'יימס דין, לאחר מותם. אבל נדמה שבמקרה של מייקל האובססיה אפילו גדולה יותר. אולי זו רק אשלייה - התקשורת בעידן האינטרנט והסלולר משוכללת לאין ערוך יותר מאשר בשנות השבעים, כך שקשה למדוד במדוייק, אבל התחושה היא שתוך שנה הצליח מייקל לטפס למעמד בתודעה ציבורית אליו הגיע רק כוכב פופ אחד לפניו. הכוונה היא, כמובן, לאלביס.
אדולף ג'קסון
כבר בימים שמייד לאחר מותו, היה ברור שהתקשורת חוגגת. הקריסות של אתרים כמו טוויטר ואתר הניו יורק טיימס, בגלל עומס היתר של הגולשים, הבהירו כי מדובר באירוע שיוצר עניין תקשורתי חסר תקדים. זה המשיך בחקירה המסועפת והמורכבת של מותו, וברדיפה התקשורתית אחר אשמים, ובעיקר אשם אחד, הרופא שהיה אחראי כביכול למנת היתר של משכחי הכאבים שגרמה למותו. אבל תוך שבועות ספורים המחסור בידיעות של ממש גרם לעורכים ולעיתונאים להפוך יצירתיים יותר, ולאייטמים שפורסמו להפוך מופרכים יותר ויותר.
"מייקל ג'קסון העריץ את היטלר" זעקה כותרת חסרת אחריות במיוחד ב"טלגרף". ג'קסון, כך התברר לאחר האזנה אובססיבית להקלטות שונות של הכוכב, חשב שהצורר הגרמני הוא "גאון", ושהוא היה "נואם בחסד". וואקו ג'אקו, אם להאמין לכותרות הצהובות, יכול היה להיות מועמד ריאלי לתפקיד מפתח במפלגה הנציונל סוציאליסטית. כמובן שקריאה מדוקדקת קצת יותר חושפת כי מה שמייקל אמר זה שהוא היה משוכנע כי הוא היה מסוגל לגרום לאדולף לשנות את דרכיו לו רק היתה לו הזדמנות, אבל מי רוצה לקרוא את האותיות הקטנות אם קיימת האופציה להאמין כי ג'קסון היה פאשיסט?
אוטיזם, פרנויה וחיים לאחר המוות
נאצי או לא נאצי, מה שבטוח זה שמיקל לא היה לחלוטין בפוקוס בשנים האחרונות לחייו, ואחד הרופאים שנתקלו בו באותה התקופה אף הגיע למסקנה המקורית לפיה מיקל היה אוטיסט, כפי שמכריזה בקולי קולות כותרת אחרת שהופיעה בשנה האחרונה באתר "Suite101". הסממנים כוללים קשיים בשינה, כושר ריכוז גבוה באופן קיצוני, הרגלי אכילה לא שגרתיים ותקשורת בינאישית לקויה. הממממ.
אבל ללא ספק הידיעה הפוגענית והמרושעת ביותר, וזו שלבטח היתה גורמת למייקל עצמו לעוגמת הנפש הגדולה ביותר לו הוא היה חי, היא הידיעה שפרסם הארגון האמריקאי "קואליציית חוק החיות", לפיה מייקל לא באמת אהב חיות. התמונות שפורסמו לאחר מותו בהן נראים התנאים בהם הוחזקו החיות האקזוטיות שבבעלות מייקל, ביניהם נמר, פיל, וכמובן השימפנזה המהוללת באבלס, הם תנאים לא אנושיים, גם כשמדובר בחיות, טוען המאמר.
שמועות נוספות שהתעוררו מיד לאחר מותו ייצרו את הרושם כי מלך הפופ חשש לחייו, וכי הוא האמין בלב שלם כי מאפיונרים רודפים אותו במטרה להורגו, כפי שפרסם העיתון "שיקגו סינדיקייט". מותו, לפי התאוריה הזו, היה סוג של מוצא אחרון מהחובות הכבדים בהם הסתבך. וידיעות נועזות אפילו יותר החלו בספקולציות משונות לפיהן מייקל ג'קסון ביים את מותו, ולמעשה הוא חי וקיים באתר סודי כזה או אחר. מישהו אמר אלביס?
השטן של איראן
לפי תאוריית קונספירציה נוספת שנוצרה בשנה האחרונה מחמוד אמדינג'אד בכבודו ובעצמו שלח מתנקשים לרצוח את מייקל על מנת להפנות את תשומת הלב הלאה מהבחירות במדינתו. הבסיס לתאוריות הללו הוא בעובדה שהחיפוש הפופלארי ביותר בטוויטר בשעות שלפני מותו של מייקל היה אתר אינפורמציה לגבי הבחירות הללו.
אופציה אחרת, על פי המסורת אותה יצר פול מקרטני, היא שמייקל היה מת שנתיים לפני מותו. ההסבר לכמה הופעות תקשורתיות מוזרות במיוחד אותן הוא נתן בשנים האחרונות, בהן הוא נראה גבוה יותר, הלך מוזר, וכיסה את פניו הוא למעשה שמתחזים תפסו את מקומו מסיבות לא ידועות.
מייקל לא הולך לשום מקום, זהו המסר מאחורי מבול הפרסומים חסר האחריות. המעריצים, העיתונאים, ולמעשה , כולנו, התרגלנו כל כך לקבל דרך קבע מנות גדושות של אינפורמציה לגבי הדמות הצבעונית הזו, עד שפרט שולי כמו מותו ממש לא עומד לעצור אותנו מלקבל עוד. סוג של התמכרות. כמו אלביס לפניו, מותו של מייקל ג'קסון רק הוכיח כי כוכב אמיתי אף פעם לא דועך, וקיומו האמיתי הוא בזיכרון של אינספור מעריציו. אז רק כדי שלא תיכנסו לקריז, קבלו את התיעוד המצמרר הזה, בו נראית רוחו של מייקל משוטטת בנברלנד, כאילו שום דבר לא השתנה.