דרוש: מלך פופ

1. ג’יי-זי

אחרי שהגיע עם המוזיקה שלו מהשוליים אל לב המיינסטרים (אבל שמר את הלב שלו במקום הנכון) והפך לאמן ההיפ הופ המרוויח ביותר בארצות הברית, נראה שהתואר לגמרי תפור על ג'יי-זי, ונראה שהוא אפילו מעוניין בו, אחרי שביום הולדתו הארבעים שחל השנה הוא הצהיר בגאווה ש"אני מרגיש פנטסטי, אני נמצא במקום נהדר, ויש לי אלבום מצוין. האלבום ה-11 שלי הביס את אלביס, אז אני מרגיש כמו מלך הפופ".

חוץ מזה, ג'יי-זי מחזיק בגינונים של בן אצולה ומסתחבק עם נשיאים, כך שהוא כבר יודע איך זה מרגיש לעמוד בראש הפירמידה. עוד קלף שמשחק לטובתו זו אשתו, ביונסה, שביום מן הימים, כשיהיה צורך לחפש יורשת למדונה, היא תתמודד עליו מול ליידי גאגא עם סיכויים די טובים לתפוס את הכתר.

2. קניה ווסט

לא רק שהוא שחור שאוהב להסתובב עם לבנים, הוא גם הגבר הסטרייט הגנדרן ביותר שתעשיית הבידור נתקלה בו בשנים האחרונות. קניה ווסט בא מבית טוב (האמא היתה דוקטור לאנגלית, נשכח לה את זה שהיא מתה במהלך ניתוח פלסטי), ויחסית לקולגות מהז'אנר, די סביר שהוא לא ימצא את מותו בקרב יריות, מה שמבטיח לו כהונה ארוכה.

מה שכן, אם חיפשתם ענווה וצניעות, תשכחו מלמצוא את זה אצל ווסט, שלפעמים לא רק שוכח שהוא לא מתת האל, אלא מתבלבל וחושב שהוא אלוהים בעצמו. אבל עם כזה כשרון, חוצפה וכריזמה, אין ספק שאם רק יקבל את המושכות הוא יצעיד את עולם הפופ קדימה, ובטח יעיף מהבמות (לא לפני שייתן להן לסיים) את מיילי סיירוס וטיילור סוויפט. אם יבוא לו, הן עוד יצחצחו לו את הנעליים (בעיצוב מיוחד מבית לואי ויטון, תודה ששאלתם).

3. ג’סטין טימברלייק

כמו מלך הפופ המנוח, אפשר לומר שהפריצה המוזיקלית של ג'סטין טימברלייק הגיעה כשהוא היה באן סינק, שמורכבת מחמישה גברים. אז נכון, לא מדובר במשפחה כמו הג'קסונים, אבל מדובר בנקודת פתיחה שאפשר להתגמש בנוגע אליה להגדיר אותה כמקבילה.

עם סקס אפיל של שחקן קולנוע (והיו לו כמה גיחות על המסך הגדול), מוזיקה שמכוונת לישבן אבל תופסת גם את הראש, רומן מתוקשר עם בריטני ספירס (נסיכת פופ לשעבר), שיתוף פעולה עם ג'נט ג'קסון (פרוטקציות לא הזיקו אף פעם) וקצת הפרשות מזומנים למטרות פילנתרופיות, כנראה שהוא לגמרי על המסלול הנכון - לפעמים הוא אפילו מפזז אל המטרה בהליכת ירח, סתם כדי להוכיח שהוא יכול.

4. ג’סטין ביבר

האמת? המחשבה על כך שיום אחד הילד הזה ישלוט בתעשיית הפופ גורמת לי להקיא קצת בתוך הפה. מצד שני, קשה להתווכח עם העובדות - הוא הסתובב עם ניגרים כמו אשר כדי ללמוד גרוב, האלבום שלו מוכר מליונים, נערות מתות שהוא יעשה להן ילד (עם שיער מושלם כמו שלו), ויש לא מעט אמהות שרוצות אותו בתור חתן לבת שלהן, ואפילו לבן אם זה מה שצריך כדי לקבל אותו בסלון.

מוזיקלית הוא עוד לא הצליח להפתיע, אבל הוא כבר נחשב לכוכב מספיק מנצנץ כדי שחברת התקליטים תצמיד לו את המפיקים הכי חזקים שיעצבו אותו לדמות הנכונה שתגרום לביבר פיבר להתפשט רחוק ומהר יותר. מה עושים? נותנים לו את הכתר, ומקווים שהוא יגמור כמו מייקל ג'קסון, אבל בגיל 20.

5. סיימון קאוול

בשנת 2010, ייתכן שמלך הפופ לא צריך להיות פרפורמר, אלא רק שיהיה זה שמושך בחוטים ששולטים באינספור נתינים שנותנים את השואו, בזמן שהוא קובע את האג'נדה וגורף את הקופה. ככה זה עם סיימון קאוול - הוא לא זמר, נגן או רקדן. כשחושבים על זה, הכשרון היחיד שלו הוא בלזהות כשרונות אחרים - וגם זה משהו, ועם זה (ופה מלוכלך) הוא בנה לעצמו קריירה.

בעשור האחרון קאוול בנה את השם שלו בכמה תוכניות טלוויזיה חוצות יבשות, הביא לעלייתם של מעט כוכבים, חלקם נפלו ונשרפו בתעשייה האכזרית, אחרים ממשיכים לשעוט כמטאורים אל עבר התהילה. אמנם קאוול נוראי כמו מרבית היושבים בפסגה, אבל אולי שווה לתת לו צ'אנס בגלל המבטא הבריטי, וגם משום שהוא בין הבודדים שיש להם בטחון מוחלט במה שבהם עושים.

>>> אלכס פולונסקי: כל הכתבות / טוויטר