פרי אסור

הקליפ של קייטי פרי הוא כמו סוכריה שלא נגמרת, אבל אין מצב שתשרדו אותו בלי זריקת אינסולין. אלכס פולונסקי בעטיפה של ממתק

קייטי פרי בקליפ "California Gurls"
קייטי פרי בקליפ "california Gurls" | צילום: מתוך הקליפ של "California Gurls"

תמיד חיבבתי את קייטי פרי. בתור מישהי שהתחילה כנערת כנסיה מזמרת והפכה לסמל סקס למרות היותה מוזיקאית בינונית בלבד, הולך לה לא רע. בדרך כלל הנטיה היא לתפוס מאנשים מוכשרים שעושים את מה שהם שעושים בצורה מושלמת, על הצד הטוב ביותר, נותנים את המקסימום ושוברים שיאים כל פעם מחדש - זה בולשיט. כל היופי בקייטי פרי זו העובדה שהיא מצליחה על אף שהיא ממוצעת, זה הכשרון האמיתי שלה.

 

הקליפ החדש שלה לסינגל "California Gurls" מתוך האלבום השלישי שלה הוא בדיוק ההוכחה לכך. השיר לא משהו בכלל, אבל תוך זמן קצר הוא כבש את המקום הראשון במצעד של בילבורד, וסביר להניח שהוא יהפוך ללהיט קיץ שייטחן עד דק, אולי בשל שני מוטיבים מרכזיים - קליפורניה, שרק האופן שבו היא מתגלגלת על הלשון מהווה מילה נרדפת לכל מה שמייצג קיץ על החוף, ובחורות (באיות קלוקל ומתחכם של Gurls במקום Girls).

עוד שוס בקליפ הוא סנופ דוג, פעם ראפר שבשנות התשעים מהנציגים המרכזיים של הווסט קואסט, והיום ראפר שהיצירה המשמעותית ביותר שלו מהעשור האחרון (מלבד "Drop It Like It's Hot") זה סרט הפורנו בכיכובו שיצא בשנת 2002. עם כל אווירת הממתקים בקליפ, נראה שדווקא 50 סנט, שחתום על "Candy Shop" המופתי היה צריך להיות על סט של הקליפ הזה בתור תחליף לסנופ, אמנם הוא לא הראפר הראשון שהפך סוכריות על מקל וארטיקים (שנמסים בגלל שקייטי כל כך לוהטת) לעצמים פאליים לחלוטין, אבל הוא בטח היה מסתדר שם מצוין.

 

חוץ מזה, הבית וחצי שסנופ דוג מקבל בשיר הם לא פחות מאכזבה. לכל הרוחות, יחסית לאחד שמשוויץ כל כך הרבה בממתק שלו, הוא כמעט ולא מביא דיבור מלוכלך, במקום לרצות לשטוף לו את הפה בסבון, אני רוצה לקחת אותו לחדר מיון ולוודא שהוא לא קיבל הרעלת סכרת. האקט הכי נועז שלו זה להציץ למחשוף של קייטי פרי בסוף הקליפ, ועוד לקבל ממנה מבט נוסף. זה הכל? ניגה, פליז.

קופצת מהגאגא

קייטי פרי וליידי גאגא פרצו לתודעה בערך באותו זמן, אבל זכו למעמד שונה לחלוטין. בעוד שגאגא מצליחה להציג אמירה אמנותית כלשהי באמצעות פרובוקטיביות אמנותית, פרי קופצת על הקופה ומתפשטת על ענן צמר גפן. אולי זה בדיוק ההבדל ביניהן - גאגא אשכרה מתנהגת כמו ליידי, יש בה מינימליזם ואסתטיות קלאסיים של מוזיאון, בזמן שפרי היא כמו ילד שמן שנכנס למפעל שוקולד.

אפשר להרגיש את ההבדל בהפקה של הקליפ עצמו, שמרגיש כמו תשדיר שירות למפעל של ווילי וונקה, אבל בלי להכריז על כך בגלוי. ברור שהפרסומות הסמויות של גאגא באמת מנסות למכור משהו - בין אם זה סיגריות, טלפון נייד או משקה מוגז, אבל הן לא נסתרות מהעין ולא שמות את עצמן כמושא לדאחקה, כי לאף אחד לא באמת כשהן מגיחות ביצירה כמעט מופתית הקליפ של "Telephone".

למרות נקודת הפתיחה הבעייתית בדמות שיר לא לגמרי מוצלח, לפרי היתה את האפשרות לפצות בקליפ יותר מגובש (ושום מילה על ההשקעה, כי מזה יש המון). אבל כשההיילייט הוא חזיה עם מיכלים שמשפריצים קצפת (נו באמת!), משהו כנראה התפספס. על הבימוי של הקליפ אחראי מתיו קלן, שאמנם עבד עם בק ואר.אי.אם, אבל השיא שלו בעבודה עם מוזיקאים היה "Pork and Beans" שעשה עבור וויזר. הבעיה שהוא לא מגיע מעולם הקולנוע או המוזיקה, אלא הפרסום - אחרי קמפיינים למותגי ענק עם נייקי, הונדה והליוט פאקרד, לא פלא שקליפ שיש לו פוטנציאל להפוך לחבית נפץ של סוכר וסקס, נגמר כמו פרסומת לחברת ממתקים.

אבל היי, יש מצב שאני לא אובייקטיבי, אמנם גדלתי לחופה של בת ים המערבית, אבל בלב אני הכי איסט קואסט.

 

אלכס פולונסקי: כל הכתבות / טוויטר