בעיות אישיות

הנאה ממוזיקה נובעת, בין השאר מחוויית הקשר הבין אישי. למרות שמוזיקה נצרכת פעמים רבות בין אדם לבין עצמו, היא מאפשרת להרגיש אחדות גורל עם תחושות אדם אחר. כמה פעמים חשתם כאילו שאתם מכירים יוצר שמתאר חוויה שחוויתם בעצמכם, שיש לכם קשר אישי עמוק לזמרת ששרה מחשבה שעברה בראשכם ומעולם לא חלקתם עם איש? שירים גדולים במיוחד, הם כאלו שלוכדים חוויות אנושיות פרטיות ונפוצות. הם מאפשרים להתחבר דרך חבל הטבור של האוזניות להתנסות קולקטיבית ולספוג ממנה נחמה.

מסיבה זו, אני מתקשה פעמים רבות להתחבר לזמרים מבצעים. למרות שכמה מהקולות הגדולים ביותר בעולם שייכים לזמרים מבצעים, לא פעם, בהאזנה לזמר שאינו כותב את שיריו מתקבלת תחושה שהמבצע הוא רק כלי נגינה. אם זמר מבצע לא מקפיד לבחור חומרים בעלי אופי מובחן ולגבש לעצמו אמירה - קשה להאמין לו. קשה לדמיין שמאחורי השירים עומדת דמות ברורה, כנה.

עיבוד מצוין לקרח תשע

אלבום הבכורה של ליהי עטר, הנקרא על שמה, מעורר תחושת חוסר בהירות כזו. למרות שעטר כתבה את מילות שניים מהשירים באלבומה, האלבום מתקשה לצייר את דמותה המוזיקלית. עטר לובשת ופושטת סגנונות שירה, סגנונות מוזיקליים ונימות ומתקשה להציג פרופיל יצירתי אמין. בראשית האלבום שרה עטר בקול מאנפף ורך. בהמשך היא עוברת לאלקטרו פופ טרנדי בעיבוד מצוין ל"איתו לנצח" של קרח תשע, ומאוחר יותר היא זועקת בבלדות ובשירי פופ סתמיים (למשל בסינגל השני "לרקוד").

הצלחת הסינגלים של עטר סימנה אותה כהבטחה, ויש לשער שהאלבום יפרע את ההבטחה ויזכה להצלחה מסחרית - כי יש בו משהו לכל אחד: משהו לנערה המורכבת ושבורת הלב ("אחרת", "לא להיפגע") משהו לחובבי הפאן ולרחבות הריקודים ("לרקוד"), הרבה לחובבי פופ-רוק כאילו אפלולי, והמון לחובבי בלדות הפופ, אבל בין כל אלו קשה לאתר את קולה של עטר עצמה.   

אפרת גוש פינת אמילי קרפל

בשירים רבים באלבום עוסקת עטר בתחושת שוני, אך האלבום שלה לא מצטיין בייחוד. כמעט שיר באלבום נשמע כציטוט מוזיקלי של זמרת או הרכב אחר. בבלדות שפותחות את האלבום שירתה של עטר מזכירה מאד את זו של אפרת גוש. ברגעים הטובים באלבום ("איתו לנצח") אפשר לדמיין שאמילי קרפל קפצה לבקר באולפן, עיבודי השירים באלבום מזכירים מאד את אלו שבאלבומה השלישי של קלי קלרקסון ו"צל של הזמן" נשמע כטייק ישראלי על שיר של אוונאסנס. כל אלו לא מתלכדים לדמות אחת ברורה, וקשה למצוא ביניהם אמירה מקורית או מעניינת באמת.

יתכן שלחוסר האחידות תורמת העובדה ששירי האלבום הופקו על ידי שני מפיקים מוסיקליים: טל פורר שעיבד והפיק את רוב האלבום וניצן קייקוב, שהלחין את חלק מהאלבום והפיק שני שירים. אולי אם מפיק מוזיקלי אחד היה פורש את חסותו על האלבום ומבצע עם עטר עבודת עומק, ניתן היה למצוא בו נימה אחידה ואישית יותר.

עטר רק בת 25, אלבום הבכורה שלה מספק פופ קליט ומבהיר שמדובר בזמרת מוכשרת ומגוונת, בעלת קול יפה והגשה מיוחדת. עם זאת, ההאזנה מעוררת את הרושם שעטר עדיין לא החליטה למי היא רוצה לפנות, מה היא רוצה לומר ואיך היא רוצה להגיד את זה.

ליהי עטר - ליהי עטר / Play Records