שער האריות

New Order - World In Motion

עד 1990, שיר כדורגל שיהיה לגיטימי גם בפני עצמו ושלא במסגרת של חגיגות ספורט כלשהן, נשמע כמו רעיון מופרע למדי. ניו אורדר הקליטו את השיר הרשמי של הנבחרת לאותה שנה. "אתה יודע שאתה יכול לנצח / אל תוותר על המירוץ / תביס את הבחור", הם שרו במוזיקליות שכל כך אופיינית להם, אבל עם מילים שיותר נשמעו כמו להקת מעודדות, אבל הצליחו איכשהו ליצור סינגל מושלם שעומד בפני בפני עצמו.

לא ברור אם הקבוצות האחרות היו עייפות מדי באותה שנה או שהשיר באמת החדיר מוטיבציה בשחקנים, אבל הנבחרת האנגלית הצליחה להגיע עד למקום הרביעי, הישג לא רע בהתחשב בהיסטוריה שלהם ובדירוגים שיקבלו כמה שנים לאחר מכן.

Lightning Seeds - Three Lions

במקור, השיר הזה יצא ב-1996 לרגל אליפות אירופה בכדורגל. הכל היה שמח באותה שנה - הבריטפופ נהנה מפריחה, הנסיכה דיאנה היתה ה-MILF של היבשת והשמרנים היו עם רגל אחת מחוץ לשלטון, אז הלייטנינג סידס הרשו לעצמם לשיר ש"הכדורגל חוזר הביתה", אחרי שאנגליה לא זכתה בגביע מאז 1966. 

כמו כל מצליחן שהופך לקורבן, רוב המילים בשיר הן אזכורים למשחקים מלפני שלושים שנה והלל לגיבורי הכדורגל האנגלי שהצליחו לא לבייש את הנבחרת, כי כשהנציגים הנוכחיים שלך חוזרים הביתה שפופים, לא נשאר אלא להתרפק על העבר. שאגות האוהדים ברקע, אגב, שאולות מאיזו הקלטה שאיאן ברודי, חבר הלהקה, שמר שלוש שנים קודם לכן. 

בשנת 1998, השיר חזר למקום הראשון במצעד הפזמונים הבריטי והדיח מהפסגה אפילו את השיר הרשמי. המילים התעדכנו קצת בהתאם למשחקי היורו שנתיים קודם לכן, אבל גם פה זה לא הספיק, וצרפת היתה זו שלקחה את הגביע.

Fat Les - Vindaloo

אותו שיר ש"Three Lions" דחק מהמקום הראשון במצעד היה "Vindaloo", שיר המונדיאל של אנגליה לשנת 1998. Fat Les נחשבו לסופרגרופ בעיקר בזכות אלכס ג'יימס (הבסיסט של בלר) והשחקן-קומיקאי קית' אלן (אבא של לילי).

וינדלו זו מנת בשר שהיתה נפוצה בגואה, אבל הגיעה גם לבריטים והפכה לאחד מהאכלים החביבים של אוהדי כדורגל, כך שמלבד קריאות נה-נה-נה-נה-נה-נה-נה שכל כך אופיינות למגרשים ומקנות לשיר את הפן הונדאליסטי שלו, אלן שר ברקע שהם אוהבים את המאכל, ויבקיעו יותר גולים מהמתחרים שלהם (מה שלא קרה, כאמור). הקליפ של השיר, אגב, מבוסס על זה של "Bitter Sweet Symphony", כשהשחקן פול קיי הולך על המדרכה בגסות כתחליף זול לריצ'רד אשקרופט.

בסופו של דבר, לאור המילים של השיר ובגלל המיקום שלו במצעדים (לפעמים מספר 2 זה לא מספיק טוב), רבים הגדירו אותו כבדיחה, מה שישב סבבה עם ביצועים של נבחרת אנגליה באותה שנה.

England United - (How Does It Feel to Be) On Top of the World?

אולי כדי לחזק את הקארמה, שיר נוסף שייצג את הנבחרת האנגלית במשחקים של 1998 היה "(איך זה מרגיש להיות) על גג העולם".  ובכן, שוב, כפי שכבר הבנתם - כנראה שהם כבר לא יכירו את ההרגשה. England United היה סופרגרופ מהסוג שאוהבים בבריטניה, מצד אחד ספייס גירלז, מהצד השני אקו והבנימין, כשבאמצע כמה הרכבים פחות מלהיבים.

ויקטוריה, שכולם הכירו אז כ'פוש ספייס' כששם משפחתה היה עוד היה אדאמס, עקבה ככל הנראה באדיקות אחר המשחקים, היות ודיוויד בקהאם, מי שהפך לבעלה שנה לאחר מכן, היה אחד משחקני המפתח של הנבחרת במוניאל, וחרף הנצחון שאליו הוביל את הקבוצה שלו מול קולומביה, שאר הביצועים שלו היו צולעים למדי, וכך גם המיקום של השיר במצעד הפזמונים באותה תקופה, שהיה רחוב מלהתקרב לגג או לפסגה שלו.

Embrace – World at your Feet

כששיר של להקה כמו Embrace  הופך להמנון הרשמי של אנגליה לרגל משחקי הגביע העולמי של 2006, כנראה שהמצב באמת בקאנטים. גם הפעם דיוויד בקהאם, שהיה קפטן הנבחרת, הצליח לאכזב את האוהדים, וזמן קצר לאחר מכן אף הודח מתפקידו.

השיר עצמו, שהיה מהקליטים ביותר שהאנגלים ביותר הכתירו לרגל המשחקים, הגיע רק למקום השלישי במצעד הפזמונים, אולי מתוך הידיעה שלהיטים צריכים להיות בשביל הכיף, ולא בכדי לעורר תקווה ולפתח אחווה שתתנפץ ברגע שהנבחרת תחטוף עוד גול.