מכל הלב

האלבום החדש של ארז לב ארי נוגע בפרטים הקטנים של האמונה אבל חף מניסיון לכפיה דתית

ארז לב ארי
ארז לב ארי | צילום: רונן ללנה, יח"צ

אלבומו החדש של ארז לב ארי, "ארגמן", ממחיש שאלות, מאבקים, אפלה - ואמונה ותקווה הנובעת ממנה. ארז לב ארי הוא מוזיקאי מאמין, אך יצירתו לא מציגה את האמונה כאקסיומה, היא עוסקת בייסורים שמובילים אליה וסובבים אותה. מסיבה זו, אולי, מצליחים גם חילוניים רבים להתחבר ליצירתו של לב ארי. היא לא מטיפה, ולא מציגה את אמונה לפי נוסחה, היא מתארת בכנות עמוקה את דרכו של בן ארי להתמודד עם התהומות והשאלות שלו.

"ארגמן" הם ראשי תיבות של שמות מלאכים. בשיר הנושא מלא העוצמה שר לב ארי: "אוריאל, רפאל, גבריאל, מיכאל, נוריאל, הרימוני בכנפיכם... כי ירדה נפשי אל בור תחתית אפל", לכל מאזין יש את בורותיו האפלים וכלים אישיים משלו כדי להתרומם מתוכם. ההתמודדות של בן ארי היא אוניברסלית ומתוארת בצורה נקיה ומדויקת, עד שקשה שלא להזדהות עמה, גם אם לא מזדהים עם התשובות שהיא בוחרת.

 

אלבומו השני של לב ארי (שפעל בעבר בהרכב המיתולוגי "כשניקו תתחיל לדבר") יוצא כשנתיים וחצי אחרי אלבום הבכורה המצליח והאיכותי שלו "שמחת הפרטים הקטנים". האלבום ההוא הופיע עם גל אלבומי האמונה שצץ בשוק המוזיקה המקומי באותה התקופה, והתבלט כאחד היפים שבהם. כמו האלבום ההוא, גם האלבום החדש מציג רוק ישראלי מצוין, עטוף בנגיעות אלקטרוניות ואוריינטליות. נגיעות המוזיקה היהודים פחות דומיננטיות באלבום החדש, והרוק, לעומת זאת, הלך והתחספס. ארגמן מציג הפקה מוזיקלית נהדרת, על רובה חתום לב ארי לבדו, בחלק מהשירים בשיתוף פעולה עם פטריק סבג או עם עמוס רוזנר.

גם באלבום החדש משלב בין קול מחופספס לבין רכות. לב ארי משלב בין לחנים קליטים מאוד (למשל ב"בוקר טוב" המרומם) לבין דיסטורשן. ארגמן מופשט יותר מ"שמחת הפרטים הקטנים", הפעם מספק לב ארי לתהומות ולקשיים גם פרשנות המתבטאת במלודיות ובעיבודים סבוכים וסוערים, כמו שתוכלו לשמוע כבר ברצועה הפותחת והחזקה. לקטע זה ארבע מלים בלבד: "ביום אקרא מהר ענני" (מתוך ספר תהילים) והן מסתחררות במערבולת מוזיקלית שמטיבה לשקף את סערת הנפש שבפסוק הקשה הזה.

 

לצד עיסוק בחיפוש דרך רוחני, מתאר לב ארי גם הפעם פרטים קטנים. ב"פרימיטיבים", עיבוד עברי יפהיפה לשירו של טי בון ברנט, שר לב ארי על סיאוב חברתי, על זקן שחי בקצה העיר עם בית שתריסיו מוגפים ועל אשה שגרה בכניסה לעיר ו"רוצה אותי פרא רוצה אותי רך".  ב"דבר איתי" שכתב יחד עם פטריק סבג הוא עוסק בחברות אמיצה. גם הפעם, הפרטים הקטנים, לצד האמונה - הם מקור הנחמה והשמחה: "בסוף היום זה רק אני וזה רק את והילדים ואלוהים", הוא שר ב"בסוף היום" המרגש. מרענן לגלות שלמרות הרגש הרב שיש באלבום הזה - אין בו שיר אהבה, יחד מרכיבים התכנים האלו אלבום  נסער, מחפש דרך ומנחם.

 

"ארגמן" / ארז לב ארי (NMC UNITED)