האביב של ברצלונה

אם יצא לכם במקרה להציץ בליין-אפ של פסטיבל פרימוורה סאונד 2010, שהתקיים בברצלונה והסתיים בתחילת השבוע, ציפיתם מן הסתם לדיווחים מפורטים מההופעות המדוברות של גריזלי בר, פייבמנט, אטלס סאונד או פלורנס אנד דה מאשין, אם לזרוק כמה שמות שהנוכחות שלהם בפסטיבל הצטיינה בטמפרטורה גבוהה במיוחד. ובכן - תשכחו מזה.

העיסוק בהייפ, באיזה אמן הוא הדיבור ואיזה סתם פח, שמקבל באינדי נפח גדול במיוחד ולעתים קצת מעורר בחילה, הופך באירוע כמו פרימוורה לחלק משאלה פרקטית מאוד ולפעמים גם מכאיבה מעט, במיוחד לתושב ישראל שנאלץ להרחיק עד אירופה או ארה"ב כדי לזכות בהזדמנות לראות על הבמה הרכבים שגדל עליהם או סתם לשמוע בלייב קצת מוזיקה חדשה וטובה: את מי הולכים לראות ועל מי מוותרים? להקת העבר הענקית או פרויקט הצד המסקרן? פיקסיז או מייג'ור לייזר? בילט טו ספיל או השרלטנס? כשכל יום בפסטיבל מכיל בין 40 ל-60 הופעות, שמפוזרות בין 7-10 במות על פני קצת יותר מעשר שעות, עם הרבה חפיפות בין הופעות שוות, אתה מוצא את עצמך בסוף הלילה עם רגליים כואבות מהליכה, ראש מתפוצץ מצלילים חדשים ורשימה מתסכלת של אמנים שנאלצת בלית ברירה להחמיץ.

מוציאים שם רע לגברים בפאות סגולות

 ההופעה הכי כיפית של הפסטיבל, מבחינתי, התקיימה בכלל אחרי שעשרות אלפי המבקרים נטשו את מתחם ההופעות המרכזי בפארק דל פורום והשאירו אחריהם שטיח של כוסות פלסטיק מעוכות ותחושה של משהו גדול ונהדר שנגמר, בצהריי היום האחרון שלו שהיה בעצם סוג של אפטר פארטי פתוחה לקהל הרחב. כשמסביבם ציבור הולך וגדל של היפסטרים מקומיים ושאר מרעין בישין, כיוונו The King Khan & BBQ Show במשך דקות ארוכות את צמד הגיטרות המרופטות שלהם על במה קטנה ונמוכה, וניסו להסביר לאיש הסאונד שהוא צריך לגרום למערכת התופים המיניאטורית, בייס-דראם קטן וסנר שמופעל עם הרגל, להשמע כמו תופים ולא כמו משחק כדורסל באולם של תיכון באור יהודה. אחרי שיפור חלקי שהסתיים בויתור נואש למחצה, ירדו מארק סולטן ובלקסנייק מהבמה וחזרו אחרי כמה דקות לבושים כמו תהלוכת מארדי-גרא שיצאה משליטה, דרשו מהקהל להזיז את שולחנות הפלסטיק ולהכונן לרקוד, והתחילו להפגיז אותו ברוקנ'רול השמח שלהם, כשסולטן מתאמן בהעוויות מוזרות וסנייק עושה כמיטב יכולתו להוציא שם רע לגברים מזיעים בפאות סגולות ושמלות פאייטים חושפניות.

לילה קודם, היו אותו צמד-חמד חלק מהפתעה נעימה שעזרה לסגור את היום השלישי של הפסטיבל, שהתאפיין בהופעות מבטיחות שהעדפתי לנטוש אחרי שירים בודדים, בתחושה מסופקת הרבה יותר: The Allmighty Defenders, הרכב גוספל-רוק פארודי שמורכב מחברי BBQ והבלאק ליפס. הפעם היו החברים לבושים בגלימות של ספק כמרים על אסיד ספק פורשי קו-קלוקס-קלאן, ובשתיים לפנות בוקר הם הפכו את במת Vice שבקצה המתחם לכנסייה דרומית שהתנגשה בסרט של טרי גיליאם.

הזיעה הזאת, בעיר הזאת

עוד כמה להקות נתנו הופעות שגם עכשיו, כמה ימים אחרי, נשארו ברורות בזכרון מעל התערובת הכללית של בירת "סן מיגל", דיסטורשן וחבורות של בנות אירופאיות בגילאי קולג'. אחת מהן היא Built to Spill, שהצליחו לרגש בהופעה מהודקת ונוטפת רגש ונגינה וירטואוזית. עוד אחת הם Low, שמילאו עד אפס מקום את אולם ה-Auditori עם ביצוע חי ושלם לאלבומם הלפני אחרון, The Great Destoyer מ-2005; ההרכב הניו יורקי הותיק Les Savy Fav בעט לקהל בפנים, כשהסולן טים הרינגטון התחיל את הערב ארוז בחליפת פנדה שעירה ומשקפי ניאון אדומים, וסיים אותו כשהוא ערום כמעט לגמרי, מזיע כמו חזיר ומכוסה בטביעות אצבעות של כמעט כל מי שעמד בקדמת הבמה ונהנה מהזכות לרקוד איתו פוגו, לסייע לו בקראוד סרפינג ושאר אינטראקציות מלבבות.

 
בסופו של דבר, ההתלבטות נפתרת מעצמה: אתה מוצא את עצמך נסחף לפי הגחמות שלך ושל החברים שמבלים איתך בפסטיבל, לפעמים מדלג מבמה לבמה ורואה חלקיקי הופעות אחד אחרי השני עד שכבר קשה לזכור איזו להקה ניגנה איזה שיר, ולפעמים מבלה בנינוחות מול רצף שלם של הופעות על אותה במה. אתה מגלה ששאלת ההייפ נראית הרבה פחות רלבנטית, כשצריך לחתוך מהופעה של להקה מדוברת אך מעיקה לטובת הרכב אלמוני יחסית אבל כזה שיעביר לך חצי שעה בכיף, אחרי שעשית צ'ק על הדברים שחייבים לראות.

לבאי פסטיבל pic.nic שיתקיים בגני התערוכה בשבוע הקרוב תהיה התלבטות הרבה פחות מסובכת - האם להסתפק רק בהופעה הלא מחדשת כלום אבל מרגשת עד מאוד של הפיקסיז, לצד האדיטורז הרלבנטיים יותר, או ללכת גם לקלקסונז ופלסיבו, שתי להקות שנופלות אצלי על משבצת הדי אוברייטד. ולמי שבדיוק ביטל את חופשת ה"הכל כלול" הקרובה שלו באנטליה כתוצאה מהצורך הבלתי נשלט של ישראל לשחק בפיראטים עם פעילי שלום טורקים - שימו את הכסף בצד לפסטיבל פרימוורה הבא. הכל לא כלול, אבל זה שווה כל לירה.

>>> מה הופך את הפיקסיז ללהקה שמצליחה לרגש בלי להוציא שום חומר חדש?

>>> איך היתה ההופעה של מונוטוניקס הישראלים בפרימוורה?

>>> לכל הכתבות של נמרוד צוק
>>> לטוויטר של נמרוד צוק