מיה מניאק
מי שהייתה אחד הקולות הכי מרעננים של השנים האחרונות - מוזיקלית ופוליטית - עלתה על הדרך למיאוס ציבורי בזכות אגו שלא הולם אותה בכלל. עמית קלינג רק רוצה בטובתה
מת'נגי ארולפראגסאם, M.I.A, (להלן: "מיה") פאקינג שברת לי את הפאקינג לב. פעם שניה בחודשיים. דווקא אחרי שנרגעתי קצת מההלם שחטפתי מהקליפ הנוראי ששחררת אז, נזכרתי בכמה שאהבתי פעם את "Arular". הוא נחת בדיוק באמצע של העשור הקודם והיה מספיק מרענן בשביל לנקות לי את הראש מכל מה שבא אחר כך וגם מספיק חשוב בשביל להשאר איתי עד לסופו, פחות או יותר. אני יכול להשתפך עליו די הרבה, בקטע המקצועי (ההפקה שלו היא אחד מהדברים הכי טובים שעברו לי באוזניים) וגם בקטע הסנטימנטלי (ג'ינג'ית ש"Banana" היה השעון המעורר שלה). אבל עכשיו כבר לא בא לי.
תקציר העניינים עד כה: העיתונאית לין הירשברג, מהניו יורק טיימס, מפרסמת כתבת פרופיל בת 8,000 מילה העוסקת במיה - שלא צובעת אותה בצבעים מחמיאים במיוחד. בקיצור מוחלט - הירשברג מתחה קווים לא מחמיאים בין סגנון החיים של המוזיקאית (המאורסת עכשיו לאחד, בן ברונפמן, כולה מוזיקאי מהלהקה החצי-אלמונית The Exit. אה, רגע, הוא גם בנו של אדגר ברונפמן, מנכ"ל וורנר מיוזיק גרופ - ענקית התקליטים) לבין הדעות הפוליטיות שלה. תגובתה של מיה: היא כותבת בטוויטר שלה "אם מישהו רוצה לדבר על כל עניין הכתבה, הנה מספר הטלפון שלי... אני זמינה כל היום, ביצ'ס". סמיילי קורץ. הטלפון, מן הסתם, לא של מיה אלא של הירשברג.
אני כבר מזמן בדיעה שהטוויטר של מיה הוא אחד המעצבנים שבו נתקלתי מימיי - היא מתעקשת לאיית כל מילה אפשרית בדרך "אלטרנטיבית" ו"מגניבה", בשביל להדגיש את היחס החתרני שלה לשפה, או משהו. יש לה גישה חריגה לאנגלית, כי יש לה פוליטיקה של מהגרים. שוב: או משהו. בסופו של דבר מי שמצייצת משפט כמו "TO MY FANS HERES THE TRUFFF" מזכירה יותר ילדה בת 14 שמשפריצה על ליידי גאגא (עוד אובייקט התנגחות טרי שלה. "המוזיקה שלה לא משקפת את כמה שהיא חושבת שהיא מוזרה", אמרה) מאשר את אדוארד סעיד (המלך). לעזאזל, אפילו אם הייתה שוברת להירשברג את המשקפיים היא הייתה יוצאת יותר אלגנטית.
נמרה מנייר
מוצאה של מיה הוא מסרי לנקה. אני בהחלט לא מתיימר להבין מספיק בפוליטיקה המקומית/אזורית בשביל שאוכל אפילו להתחיל לשפוט מי מהצדדים שם - הממשלה, הנמרים הטמיליים או כל גורם מעורב אחר. אבל אם עד כה היא מעולם לא נדרשה לחפש מילים בכיס, המתיחה הילדותית שלה - באותה מידה הייתה יכולה לקשקש את השם שלה בכל תא שירותים בניו יורק - מראה שלא היה לה שום דבר טוב יותר להגיב להירשברג. שהיא נתפסה עם המכנסיים למטה. העניין הוא שהיא כל הזמן מדשדשת לאחרונה. היא אמנם עושה לעצמה אחלה יח"צ לקראת האלבום השלישי, שאמור לצאת ביולי, אבל כל הפרובוקציות האלה מרגישות מעושות ומצוצות מהאצבע. האם היא הפכה לדבר שאותו תיעבה יותר מכל - מריונטה של תקשורת ההמונים? האם היא מפחדת שלא תצליח לשחזר את ההצלחה המפתיעה של "Paper Planes"?
יתכן שהיא מפחדת בצדק. כל הקטעים ששוחררו עד כה מהאלבום הבא הם מעפאנים למדי. אחרי שהירשברג הגיבה לכל הפרשה בקוליות מרשימה, אולי בדיוק אותה קוליות שהייתה פעם למיה והיא ממש מנסה לשחזר עכשיו, היא מצאה לנכון לשחרר עליה דיס. "I'm A Singer", קוראים לשיר, והוא, מה לעשות? גרוע. ההפקה שלו שטוחה, אין בו דינמיקה, מיה עצמה נשמעת הרבה יותר משועממת משהיא אמורה להיות כשהיא נכנסת באויבת החדשה שלה.
המהפכה המיותרת
דווקא ממיה - שלכאורה מגיעה מעמדה צינית מלכתחילה כלפי אמצעי התקשורת - שאם היא כבר מעוניינת לשחק במגרש שלהם, שתפנים שהסיקורים לא בהכרח הולכים להחמיא לה. ואם היא חושבת שנעשה לה עוול, אז תגובה היסטרית בטח שלא עובדת לטובתה. היא אפילו מגדירה את הצד שלה בפרשה כ"NYT Truth", רפרנס מוסווה בקושי ל"WTC Truth Movement", קבוצה של פעילים שמטרתם היא להוכיח שפיגועי התאומים היו מזימה של ממשלת ארה"ב. מדובר בקבוצה מחתרתית - כן, כל כך מחתרתית שהם כולם גרים במרתף של ההורים שלהם. כנראה שלא נותר לי אלא להתגעגע לימים שבהם היה לה מה להגיד והיא גם ידעה איך להגיד את זה.
האסתטיקה הרדיקלית של מיה הייתה חלק גדול ממה שהפך את שני האלבומים שלה למוצלחים. היא ידעה לעשות שילוב חכם ומעולה בין טקסטים שהפגינו מודעות פוליטית עמוקה לבין סטנסילים צבעוניים של רובי אמ-16. למשך שני אלבומים היא הבטיחה מהפכה צבעונית, אבל עכשיו אני כבר לא מאמין בהנהגה שלה. עכשיו מיה עסוקה לחלוטין בלהיות "מיה", בלעמוד בקצב של עצמה. לרוע מזלה, לא משנה איזו פרובוקציה היא תשלוף מהשרוול, השירים החדשים שלה פשוט לא סוחבים, ובלעדיהם אין משחק. מה גם שעם כל שערוריה כזאת היא רק יוצאת נפוחה יותר ועסוקה יותר בהאדרה עצמית. "אני זמרת", כן, טוב, אנחנו שמנו לב לזה. אגב, מיה, אם את קוראת את זה, ויש לך בעיה עם האמור, אני ב054-4945584, ואני זמין כל היום. ביצ'ס.