גאווה לאומית
האלבום החדש של הנשיונל אפי, סוחף ומשכנע, "Brothers" של הבלאק קיז מוצלח (אבל לא טוב כמו הופעה שלהם), והקיור מרשימים גם אחרי כל השנים האלה. מיכל ישראלי מביאה לכם המלצות בטנא
1. זמן רב לא הצלחתי להבין למה אנשים כל כך אוהבים את הבלאק קיז. כלומר, הם עושים מוזיקה טובה, אבל לא הצלחתי להרגיש חיבור אמיתי אליה, עד שראיתי אותם בהופעה. לפני כשנתיים יצא לי להתקל בהם בפסטיבל, והפכתי למאמינה. זו היתה הופעה אגרסיבית, מטלטלת, שטופת זיעה, וכל זה בשעה אחת בלבד, בצהריים, מול קהל מותש משמש והתרוצצויות בין עשרות הופעות.
השבוע יצא האלבום השישי של הצמד מאוהיו, שנקרא "Brothers" (וכבר ניצב בראש רשימת המועמדים לעטיפה הטובה של 2010). אחרי שבאלבום הקודם הם התמסרו למפיק העל דיינג'ר מאוס, דן אורבך ופטריק קרני לקחו את מושכות ההפקה לידיים שלהם, וכתוצאה מכך נשמעים בלוזיים מתמיד. ועדיין, המרכיב הנוסף והמסתורי, זה שהופך אותם בהופעה ללהקה שמסוגלת לשנות את העולם, נעדר גם מהאלבום הזה. השירים, טובים ומלאי נשמה ככל שיהיו, לא מצליחים לטלטל אותי כמו ביום החוויה המכוננת ההיא על הדשא בשיקגו. כנראה שהבלאק קיז הם להקה של הופעות, וזה לא בהכרח רע.
2. השבוע היה לי דחף לשמוע שוב את "Hospice" של The Antlers, הבחירה שלי לאלבום השנה של 2009. למרות אהבתי העזה לאלבום הזה, אני לא מאזינה לו הרבה, בעיקר כי הוא דורש תשומת לב רבה מתחילתו ועד סופו, וגם כי הוא פשוט עצוב. "Hospice" מגולל סיפור על יחסי אהבה-שנאה של זוג צעיר וגסיסה מסרטן של הצלע הנשית. פיטר סילברמן, האיש מאחורי, מתעקש כי הסיפור אינו אוטוביוגרפי, והסרטן הוא לא יותר ממטאפורה לזוגיות חולה ונרקבת. בכל זאת, האלבום הזה אמין ונוגע עד כדי קושי לנשום כששומעים אותו. סילברמן לא שר, הוא זועק, והמוזיקה שעוטפת אותו היא לעתים רכה ומתאבלת ולעתים צורמת ומענה.
הסיבה שאני מספרת שוב על האלבום היא שרק השבוע נתקלתי באירוח של הלהקה ב-Tiny Desk Concert של NPR. למען האמת, קשה לי להמליץ על הופעה שכוללת שלושה שירים בלבד, שכן מדובר באלבום קונספט במלוא מובן המילה, שיש לתת לו את כבוד ההאזנה הראוי, אבל אם צלחתם ואהבתם אותו, הקליקו.
3. האלבום החדש של הנשיונל, "High Violet", הוא אלבום על-זמני, כזה שלא בהכרח מביא איתו משהו חדש או מאתגר, אבל מכיל כמות אדירה של שירים אפיים וקלאסיקות שאני צופה שנמשיך לשמוע עוד שנים רבות. בשבוע שעבר הם הופיעו באקדמיה למוזיקה בברוקלין, ומאוד רציתי ללנקק לערוץ היוטיוב שלהם, לשם העלו קטעים רבים מההופעה, אך התכנים חסומים מחוץ לארצות הברית (לעזאזל). אם אתם במקרה קוראים שורות אלה מעבר לים, תתפרעו. אם לא, תאלצו להסתפק בהופעה המעולה שלהם אצל דיויד לטרמן בשבוע שעבר, שם הם אירחו את סופיאן סטיבנס לקולות רקע. כי ככה זה כשאתה באצולת האינדי, מוזיקאים חשובים מוכנים לבוא לעמוד מאחוריך לשיר אחד.
4. לכבוד 20 שנה ל"Disintegration", הקיור השיקו אתר חדש ודי מגניב. טיילו עם העכבר לכיוון אייקון הקלטת, ותוכלו לשמוע קטעים נדירים, דמואים וגרסאות לייב לשירים מהאלבום, שחלקם לא נכללים בהוצאה המחודשת.
אל תטעו, לא מדובר בשאריות שהחתול שלכם הביא הביתה כמתנה אחרי ששלחתם אותו להסתובב בשכונה, אלא באוסף של קטעים מעולים ששווים האזנה גם אם אתם לא מעריצי הארדקור של ההרכב.