הפעמונים של פיצ'פורק
אלבום הבכורה של Sleigh Bells, אלבום אינסטרומנטלי של ג'ון פרושיאנטה, הסמפלר של אנובה ועוד המלצות מוזיקה מהקדירה של מיכל ישראלי
פסקה חדשה
1. בשבוע שעבר הבעתי את אכזבתי היחסית מהאלבום החדש של הדד וות'ר, לא בגלל שהוא לא אלבום טוב, רק בגלל שהוא לא נתן לי בעיטה בבטן כמו הקודם. לשמחתי, כפיצוי הולם, NPR נותנים השבוע האזנה מלאה לאלבום הבכורה של Sleigh Bells, שניתן כבר לרכישה וירטואלית ובקרוב גם פיזית. Sleigh Bells הם דרק אי מילר ואלכסיס קראוס, שנפגשו לפני שנתיים בלבד, כאשר קראוס ישבה עם אמה בדיינר בו מילר מלצר. משם הדרך לתהילה אינטרנטית היתה קצרה, בעיקר הודות לפרגונים מאנשי פיצ'פורק, המגזין שכל חובב אינדי אוהב לשנוא.
בפעם האחרונה שפיצ'פורק קידמו הרכב בכזו אגרסיביות, היה מדובר בפליט פוקסס, שאחרי EP מושלם (Sun Giant) הוציאו אלבום בכורה שקצר תשואות אבל אותי די אכזב. זהו אינו המקרה של Treats, שמצליח לספק בקצת יותר מחצי שעה בדיוק את סוג האגרסיות שהיו נחוצות לי. מילר וקראוס הם מה שהטינג טינגס היו יכולים להיות - צמד של גבר ואישה קולים לגמרי שעושים פופ אורבני, רק שבמקרה של סליי בלס, יש משהו בתוך הקנקן, שאצל הטינג טינגס נותר חלול וסתמי עד כדי גיחוך. כרגע, סליי בלס הם פוני של טריק אחד. מדובר ביופי של טריק, אבל כדי לשמר את ההייפ סביבם בהמשך הקריירה, הם יהיו חייבים למצוא דרך להמשיך להיות מעניינים, כדי שהנויז פופ הסקסי שלהם לא יהפוך ממשלהב למשעמם.
פסקה חדשה
2. עומר רודריגז-לופז מוכר בעיקר כמפיק והגיטריסט של מארס וולטה, אבל הוא פעיל בצורה כמעט חולנית, באין ספור פרוייקטים אישיים ושיתופי פעולה מוזיקליים, כמו גם בעשיה קולנועית די פוריה ובימוי קליפים. בימים אלה הוא חוזר לשתף פעולה עם אחד המוזיקאים האהובים עלי בעולם - ג'ון פרושיאנטה, וזו לבד סיבה להמליץ עליו כאן. בבאנדקמפ ניתן להוריד את האלבום המשותף שלהם בחינם או בתשלום, כאשר כל ההכנסות נתרמות לפרוייקט המקדם חינוך מוזיקלי בבתי ספר, מטרה שמקודמת רבות על ידי מוזיקאים אמריקנים בעשור האחרון.
קחו בחשבון שמדובר באלבום שכולו אינסטרומנטלי, מה שכמעט גרם לי לא להמליץ עליו. לרוב קשה לי להאזין לאלבומים אינסטרומנטליים, כי אני מוצאת את עצמי משתעממת ללא הערך המוסף של המילים והקול האנושי, אבל הדברים שפרושיאנטה עושה לגיטרות מצליחים להשאיר אותי מרותקת בכל פעם מחדש. כמו בקטע המופתי שפותח את האלבום האחרון שלו, The Empyrean, גם כאן הוא מצליח לייצר סיפורים מרגשים ללא מילים וליצוק משמעות ללחנים כמו שרק הוא יודע.
פסקה חדשה
3. תכננתי להמליץ השבוע על הסמפלר החדש של דאון טאון רקורדס, אבל אחרי ששמעתי אותו חזרתי בי. אמנם מופיעים בו כמה קטעים טובים ומעלה, כמו History של מוס דף (וזו הזדמנות מצוינת להמליץ על האלבום המופתי שלו, The Ecstatic, למי שעדיין לא שמע) או Audience of One של Cold War Kids שסוף סוף מראים התקדמות יצירתית, אבל כאוסף שלם, הוא די בינוני. למה אני מזכירה אותו בכל זאת? כי הודות לסמפלר שמעתי לראשונה את ההרכב הטקסני White Denim. אלבום הבכורה שלהם יצא עוד כמה חודשים, אבל בינתיים ניתן לקפוץ לאתר הרשמי ולהאזין בסטרימינג ל-EP Let's Talk About It. עדיין לא הצלחתי להחליט אם החבורה הזו משעשעת או מרגיזה אותי, עם השם המתחכם שלהם והרוק שפוזל לכיווני גאראז' אך לא הולך לשם עד הסוף. בכל אופן, הם בהחלט משכו את תשומת לבי מספיק כדי להמתין לאלבום מלא שיעזור לי לגבש דעה סופית.
פסקה חדשה
4. אנובה מיוזיק, הלייבל האיכותי ביותר בארץ, מציע גם הוא סמפלר להורדה בחינם, רק שלא כמו זה מהאייטם הקודם, כאן מדובר באוסף משובח של אמנים ושירים - אלקטרה עם הסינגל החדש והמוצלח שלהם, קיצו הנהדרים, רוקפור עם "מנת יתר" מתוך האלבום החדש שלהם שנכון לעכשיו הוא אלבום השנה שלי, נילי פינק הגאונית ועוד אמנים ראויי סופרלטיבים. הייתי שמחה אם התרומה של עמית ארז לסמפלר היתה מתוך האלבום האחרון והמצמרר שלו במקום זה שלפניו, אבל לפחות מדובר בעיבוד שונה ואף מוצלח מהמקור (גרסת Paper Cuts, פרוייקט משותף עם יעל שפירא). העובדה שעושים דברים נפלאים באלטרנטיב הישראלי עדיין לא מובנת מאליה, והסמפלר הזה הוא עוד תזכורת מרגשת לכך שאנחנו ממשיכים להתקדם בכיוון הנכון.
פסקה חדשה
5. בפינת הקומו-כבר-מהמחשב-וצאו-קצת-מהבית, בשבת הקרובה יערך ערב לזכרו של אלכס צ'ילטון באוזןבר בתל אביב. לא כל ערב מחווה, מבורך ככל שיהיה, ראוי להמלצה, אבל הערב הזה מקבץ נבחרת שווה במיוחד של אמנים עם לא מעט פייבוריטים אישיים שלי, כמו עמית ארז, טל כהן שלו, ברוך בן יצחק מרוקפור שיופיע עם אלקטרה, תעני אסתר, The Raw Men Empire ונינט. בואו, יהיה אינדי.