"אני לא רוצה להיות כמו איגי פופ"

קייס צ'ויס (K's Choice) היא ככל הנראה הלהקה הגדולה ביותר שיצאה מבלגיה: רות, סוף. נקודה. סימן קריאה. אין להתווכח עם זה. ונכון, זה תואר די מפוקפק – אבל בואו נודה בכך, עם להיטים כמו "Everything For Free" ו "Not An Addict'שהצליחו לא רע באירופה, קשה להגדיר אותם כאיזוטרים.

אז עכשיו קייס צ'ויס נמצאת בעיצומו של סיבוב הופעות באירופה, במהלכו תעשה עצירה בישראל לשתי הופעות במועדון הבארבי בתל אביב. סיבוב ההופעות הזה בעיקר אומר שגרט באטנס, גיטריסט הלהקה ואחד ממקימיה, מתרוצץ עם הלפטופ שלו בין ארץ לארץ, תוך כדי שיחות סקייפ מרגשות עם אשתו ושני ילדיו הקטנים.

כן, רבותיי, אפשר להתפזר: קיי'ס צ'וייס הם לא מסוג המוזיקאים שיספקו לנו סיפורים על אורגיות, קוק והשחתת בתי מלון (ומזל שכך, כי שרה באטנס, סולנית הלהקה המוכשרת, היא במקרה גם אחותו החוקית של גרט). אותה שרה באטנס מתגוררת כיום עם הפרטנרית שלה לחיים בטנסי, ארצות הברית, שם היא ללא ספק מתבלטת, עצם היותה אומנית, לסבית מוצהרת ומישהי שלא שוקלת כמלגזה בגודל בינוני. באטנס האח מתגורר בעיר הולדתו בבלגיה, וכאשר אני שואלת אותו כיצד הוא מתמודד עם כל הפרסום הזה, מצלמות הפפראצי ואובססיית הצהובונים שכרוכה בהצלחתו כמוזיקאי, הוא נושף בכבדות.

"ובכן, אף אחד אף פעם לא עצר אותי ברחוב. בעצם, זה לא נכון. דווקא היום כן עצרו אותי ברחוב: כשהלכתי לקחת את הבת שלי מהגן. מישהו ניגש אליי ואמר לי 'היי, אחי הגדול למד איתך בכיתה. אני לא מאמין שזכרתי אותך. מה שלום אמא שלך?'".

- נשמע הארדקור.

"כן. אנחנו לא מפורסמים כ-כ-ה. חוץ משרה, אף אחד לא ממש מזהה אותנו ברחוב. בגלל זה, לא ממש ידענו אם בכלל צריך להקליט את האלבום החדש שלנו, כי חלק בנו חשב אם אנשים בכלל עדיין זוכרים אותנו? היו רוצים לשמוע אותנו? אבל זה בער לנו בעצמות, אז החלטנו שכן".

באטנס מתכוון לאלבום החמישי שלהם, "Echo Mountain", שיצא במרץ האחרון, ואכן סחף סופרלטיבים מקיר לקיר. האלבום הוקלט בצפון קרוליינה, ארצות הברית, והוא מורכב מאותו פופ אלטרנטיבי ששם את הלהקה על המפה מלכתחילה.

- למה להקליט בארצות הברית, בעצם, כשכולכם פרט לשרה, מתגוררים בבלגיה?

"קודם כל כי זה זול יותר, תאמיני או לא. שנית, בגלל שלהקליט בבלגיה זה סיוט מבחינתנו. אין לנו שקט. אין לנו שקט במובן המקצועי, בגלל כל ההייפ שיהיה סביבנו בבלגיה, ואין לנו שקט בתחום האישי, כי הילדים והנשים והמשפחות של כולנו נמצאים פה. באמריקה, אין שום סיכוי שירדפו אחרינו".

- אבל דווקא הצלחתם שם לא רע.

"כן, כן. הצלחנו בזמנו בארצות הברית, וגם באירופה. למען האמת המדינה היחידה שלא כבשנו באירופה היא אנגליה. אני לא יודע למה, אבל האנגלים פשוט לא מצליחים לאהוב אותנו. אנחנו מתחננים אליהם, מנסים שוב ושוב, מחזרים אחריהם, אבל כלום לא יוצא מזה. לכי תביני".

- אולי משום שבשלב הזה המעריצים שלכם הם כבר ותיקים.

"כן, זה נכון. רוב המעריצים שלנו בגילנו, הם גדלים איתנו, חלק הגדול בסביבות גילאי הארבעים בערך. זה לא ממש מפריע לי. לפעמים אני רואה אנשים בקהל שלנו, פרצופים, ואני קולט שהם היו בני חמש או שש כשיצא האלבום הראשון שלנו, וזה מחמם לי את הלב. אבל בו בעת אני חושב לעצמי: למה הם כאן בכלל? כאילו, איך הם הגיעו הנה?".

לבאטנס יש סיבה טובה לשאול את השאלה הזו. לאחר שבשנת 2002, הלהקה לקחה הפסקה של קרוב לשמונה שנים. שרה, אחותו, התמקדה בקריירת הסולו הדי מצליחה שלה, בעוד גרט חימם את הופעותיה עם להקתו Woodface. שאר חברי הלהקה סוג-של ישבו בחיבוק ידיים, אך בהתחשב בעובדה שקייס צ'ויס עשתה חילופי ספסלים לכל חברי הלהקה, פרט לאחים ולאריק גרוסמן (באס), די ברור ששרה וגרט הם הפול וג'ון של הלהקה, בעוד השאר – איך נאמר בצורה נחמדה – מקסימום רינגו, וגם זה לא.

"אנשים לא ציפו שניקח מהלהקה הפסקה של שבע שנים, אבל מבחינתנו זה היה חובה. לעשות מוזיקה התחיל להפוך מרוטינה ולא למשהו שאנחנו רוצים לעשות, כמו עבודה במשרד. זה לא אמור היה להיות ככה. חוץ מזה, זה התחיל להיות ברור שלכל אחד מאיתנו, לי, לשרה, היה ויז'ן שונה לגבי איזה מוזיקה בא לנו לעשות, ובכל זאת – אנחנו אח ואחות – לא רצינו שזה יחבל לנו במערכת יחסים, אז החלטנו לקחת חופשה ולהתמקד בדברים אחרים, אבל תמיד ידענו שנחזור לעשות אלבום ביחד".

- ו"Echo Mountain" עשה לכם חשק לעשות עוד אלבום?

"כן, ונראה לי שנעשה עוד אחד. לי ולשרה יש קטע כזה, אנחנו בחיים לא מסוגלים לכתוב ביחד. אנחנו תמיד כותבים בנפרד, מדברים רק באימיילים, מנסים להתרחק אחד מהשניה כמה שיותר כשאנחנו מרכיבים את האלבום, וזה קל, כי אנחנו גרים ביבשות שונות. אך באיזשהו שלב אנחנו נפגשים כדי להתחיל חזרות וכאלה, ואז הקסם קורה".

- אתה מרגיש שיש משהו שהבאת איתך מ-Woodface לאלבום החדש?

"כן. כשהקלטנו את ארבעת האלבומים הקודמים של קייס צ'ויס, היינו יושבים 8 שעות בשביל חלק בשיר שהיה לוקח 6 שניות. אני כבר בן 40, אין לי כוח או זמן או סבלנות לעשות את זה שוב. בגלל זה "Echo Mountain" נשמע הרבה יותר מחוספס מהבחינה הזו, לא הכל מושלם, לא הכל מדויק, ואני דווקא אוהב את איך שזה יצא".

- אתה עובד עם אחותך הקטנה כבר 20 שנה. אני למשל, הייתי תולה את עצמי רק מהמחשבה על לעבוד עם אחי הקטן. איך אתה מתמודד עם זה?

"היא מבינה אותי. אני סומך עליה. חוץ מזה, מה היתה הלהקה בלי שרה? לא היינו מגיעים לשום מקום. רוב הפעמים כשאני מדבר עם אנשים על המוזיקה שלנו, הם אומרים לי שאיך שהם שומעים את הקול שלה, הם מבינים שזה קייס צ'וייס. בלי שרה אין להקה, אז את יודעת, חייבים להסתדר".

- עוד כמה זמן אתה רואה את עצמך עם קייס צ'ויס?

"עוד הרבה, אבל עדיין, אני לא רוצה להיות כמו איגי פופ. אני לא רוצה לעמוד על הבמה כשאני בן 60. אני כן רוצה להמשיך לכתוב מוזיקה ושירים בשביל אנשים אחרים, ואני בטוח שתמצאי אותי בגיל 90 – אם עדיין אהיה כאן – יושב על איזה הר ומנגן בגיטרה אקוסטית. אבל יש מלא דברים שעוד הייתי רוצה לעשות. אני מצייר, אני רוצה לעשות תערוכה של הציורים שלי. בשביל כל הדברים האלה צריך זמן ".

דבר אחד בטוח: קייס צ'ויס אוהבים את ישראל, וישראל אוהבת אותם בחזרה. אם מסתכלים על סיבוב ההופעות של הלהקה, שתי ההופעות במועדון הבארבי הן כמעט היחידות בלוח בהן נמכרו כבר כל הכרטיסים. זאת תהיה הפעם השלישית שהלהקה מגיעה לארץ, ונראה שלבאטנס יש די הרבה לומר בנושא.

"את רוצה לדעת מה מפריד את הקהל בישראל בין כל שאר הקהלים בפניהם הופענו?", הוא שואל ברגע שמתחילים לדבר על ישראל, ומסביר ש"כשאני מנגן בניו יורק, אני יודע שיש עוד 60 להקות ברחבי העיר שמנגנות באותו הזמן. הקהל, גם אם הוא אוהב אותנו, שבע. בישראל זה לא ככה. לפעמים אמן מגיע פעם בכמה שבועות או חודשים, אז לא תמיד יש את הבחירה. זה משאיר את הקהל רעב וצמא להופעה שלנו".

עוד בהקשר הזה מספר באטנס ש"חווית ההופעה הכי טובה שהיתה לנו היתה בישראל, בשנת 1999. כל כך הרבה אנשים שפגשנו בדרך, ישראלים, אמרו לנו שאנחנו צריכים לחזור שוב ולנגן שם. איך שיצא האלבום החדש שלנו והתחלנו להרכיב את סיבוב ההופעות, אמרנו לאמרגן שלנו שאנחנו חייבים לחזור לישראל".

לקראת סיום שיחת הטלפון באטנס מבקש להדגיש ש"לא שכחנו את הקהל הזה ונגיע גם בפעם הבאה. באמת שמדובר בקהל החם ביותר שיצא לנו להופיע מולו – נשארנו רק עם חוויות טובות מהביקורים פה".

קייס צ'ויס יופיעו במועדון הבארבי בתל אביב ב-18 וב-19 במאי

לפעמים אני רואה אנשים בקהל שלנו, פרצופים, ואני קולט שהם היו בני חמש או שש כשיצא האלבום הראשון שלנו, וזה מחמם לי את הלב

אמרו לנו שאנחנו צריכים לחזור שוב ולנגן בישראל. איך שיצא האלבום החדש שלנו והתחלנו להרכיב את סיבוב ההופעות, אמרנו לאמרגן שלנו שאנחנו חייבים לחזור