כמו הקודם, רק פחות
אלבום חדש לפרויקט הצד של ג'ק ווייט, מובי וטרנט רזנור בשיתופי פעולה מסקרנים ועוד המלצות מוזיקה מהמתבן של מיכל ישראלי
פסקה חדשה
1. ביולי האחרון יצא אלבום הבכורה של הסופרגרופ The Dead Weather בראשות ג'ק ווייט ואליסון מוסהארט מהקילס. אותו אלבום נחת עלי כמו פסנתר על הראש של ג'ורג' קלוני. הוא היה בדיוק מה שהייתי צריכה ולא היה לי מושג - מטונף, רועש, פשוט ובעיקר סקסי. 2009 היתה עבורי ועבור רבים השנה של גריזלי בר, דירטי פרוג'קטורס והאנטלרס, ו-Horehound לא נשמע כמו אף אחד מאלה. לא היה בו שום דבר חדשני או מתוחכם, הוא פנה ליצרים הכי ראשוניים שיש בצורה ישירה וחדה, והפך מהר מאוד לאחד האלבומים הנטחנים ביותר שלי.
בשבוע הבא, פחות משנה לאחר יציאת האלבום הראשון, הדד וות'ר משחררים את Sea of Cowards, מה שאמור לרגש אותי, לא? אז לא. ברור שאני מברכת על פוריות מוזיקלית, במיוחד מאמנים שאני אוהבת, אבל אחרי שאלבום יוצא לעולם, צריך לתת לו זמן לשקוע ולהתעכל. אחרי ארוחה, לוקח לגוף עשרים דקות להרגיש שובע וכמה שעות טובות לפתח שוב רעב. במושגים מוזיקליים, צריך לתרגם את הזמנים האלה לשנה וחצי לפחות. אני רוצה לרצות את האלבום החדש, אני רוצה לחכות לו, להזדקק למנה נוספת, להרגיש עקצוצים בכל הגוף כשאני שומעת שהוא עומד לצאת. הדד וות'ר שפכו מוקדם מדי ונתנו לי עוד אלבום בזמן שהקודם עדיין מרגש ומלהיב אותי.
אז איך האלבום החדש? כמו הקודם, רק קצת פחות מוצלח. כמו הקודם, רק בלי Treat Me Like Your Mother. כמו הקודם, רק פחות מחרמן. כמו הקודם, רק פחות מסקרן. כמו הקודם, רק פחות מפתיע. כמו הקודם, רק מוקדם מדי. אבל No Horse הוא בנזונה של שיר, אני אתן להם את זה.
פסקה חדשה
2. NPR נתנו למובי ולזמרת קלי סקאר יומיים לכתוב שיר בהשראת תמונה ומילה שנבחרו מתוך מגוון מצומצם שהם סיפקו להם. יותר מהתוצאה הסופית, מעניין מאוד לצפות בסרטון שמתאר את תהליך היצירה. הסיבה העיקרית שמוזיקה מרתקת אותי היא שאני לא מסוגלת ליצור אותה בעצמי, והמסתורין הזה הוא מה שמחזיק אותי כל כך קשובה וסקרנית. כל הצצה לתוך מוחם של יוצרים, גם אם מדובר במובי שנעשה משעמם מעט בשנים האחרונות, היא הזדמנות טובה לגלות משהו על הצורה בה הקסם נוצר. אישית, הייתי מעדיפה לקבל הצצה לתוך הראש של תום יורק, אבל אני מוכנה להתפשר.
פסקה חדשה
3. Sunglasses הם שני בחורים מסאוונה, ג'ורג'יה שנפגשו בעבודה על סרט הגמר של אחד מהם. נו, ומה עושים שני צעירים אמריקאיים שמתעסקים באמנות בצורה כזו או אחרת ומוצאים שפה משותפת? מקימים להקה כמובן. לא במפתיע, המוזיקה שהם עושים נשמעת כאילו הם נפגשו בחדר השינה של אחד מהם והשתעשעו קצת עם הלפטופ. למרות שהם משתייכים בקלות לז'אנר האלקטרו פופ, מה שמייחד את סאנגלאסס הוא ההחלטה שלהם להשליך לעזאזל את ההידוק המאפיין כל כך מוזיקה מהסוג הזה ולאמץ במקומו זריקת זין רוקנ'רולית מרושלת - הביטים נשמעים שרירותיים והשירה אפאתית יותר משל MGMT. התוצאה, במקום להשמע מקושקשת, דווקא מפרה בצורה מרעננת את הפרפקציוניזם האלקטרוני.
במייספייס ניתן לשמוע בינתיים שני שירים בלבד, אך בעוד כשבוע יצא EP בלייבל Lefse, שמייצג בין השאר גם את Neon Indian המפורגנים.
פסקה חדשה
4. עוד כמה דברים ששווה להאזין להם השבוע:
• דירהאנטר התארחו ברדיו 6 של ה-BBC וניגנו שיר חדש בשם Helicopter וקאבר ל-Who Makes the Nazis של The Fall.
• Gorilla vs. Bear מפנקים בעוד מיקסטייפ לאונג'י עם החשודים הרגילים Twin Sister ו-jj, אבל לא רק.
• בספינר נותנים להאזנה מלאה את ה-EP של ההרכב הוולשי The Joy Formidable שאני משנה את דעתי עליו לפחות פעם בשבוע.
• טרנט רזנור, פוסט NIN, משתף פעולה עם אשתו ב- How to Destroy Angels. ניתן להאזין לשיר הראשון, A Drowning, בפיצ'פורק.