טקסס ריינג'ר

כמה מהרגעים היפים ביותר ב-”Rough Travel for a Rare Thing”, אלבום ההופעה הראשון של ביל קאלאהן (לשעבר סמוג), הם התודות המבוישות לקהל בסופו של שיר. כמה מלים לחברי הלהקה שמלווה אותו. מלמול מהוסס בקול בריטון עמוק. זה ברגעים האלה שמתקבלת התחושה שקאלאהן הוא אדם מיוסר, שמצליח לתקשר עם העולם שמסביבו בעיקר בעזרת המוזיקה שלו. מאחורי השירה העמוקה והיציבה, הסמכותית לפעמים, מסתתרים סדקים, שנותנים אות בקול העמוק והחלק של הג'נטלמן הטקסני המוכשר הזה.

קאלאהן, למי שלא מכיר, הוציא אלבום ראשון תחת הכינוי סמוג לפני עשרים שנה. הוא הקליט מוזיקה זרה וקודרת לתוך טייפ זול והיה אחד מחלוצי הלו-פיי. מאז הוא חתם בלייבל האינדי האגדי "Drag City” (שאחראי גם לסילבר ג'וז, קצת פייבמנט, בוני "פרינס" בילי ועוד רבים וטובים) ולאט לאט ליטש את הסאונד שלו ולקח אותו לכיוון קאנטרי-פולק דרומי. על הדרך הוא גם עבר להשתמש בשם האמיתי שלו.

אם הפסקה הקודמת חידשה לכם משהו, אולי עדיף שתתמקדו באחד משלושת אלבומי האולפן האחרונים של קאלאהן ותוותרו (לפחות בינתיים) על "Rough Travel”. אבל למי שמכיר ואוהב, ובעיקר למי שחרש על החומרים הקיימים, מחכה פה אוצר אמיתי, שאמנם מתמקד בשנים המאוחרות של הקריירה שלו, אבל גם מספק תזכורת לאיכויות הפחות משופשפות של תחילת ואמצע דרכו המוזיקלית.

“Say Valley Maker” ,”Rock Bottom Riser” ו-”Let Me See the Colts”, שלושה מהשירים הטובים ביותר של קאלאהן, כבר פחות עושים לי את זה כשאני שומע אותם בפעם המי יודע כמה בגרסה של אלבום האולפן. אבל כשהוא שר אותם מול קהל מצומצם במועדון קטן באוסטרליה, קאלאהן נותן למלים לצאת בחופשיות ומחזיר להן את המרחב שהן מאבדות עם כל שמיעה מחודשת של אותה גרסת אולפן מהונדסת היטב. לא רק שהוא מזכיר – ממש כמו שעושים קטעי המעבר הקטנים – שמאחורי היצירות הכמעט מושלמות האלה עומד בנאדם, הוא גם הופך את היופי של השירים מכזה של סיפור עם טרגי ליומן אישי וקורע לב של אדם שנמצא בקונפליקט תמידי עם עצמו, שמרפה רק כשהוא מצליח לבטא אותו.

>>> עמית קלינג על האלבום הקודם של ביל קלהאן