ערב חדש

אתמול הייתה הפעם השלישית שראיתי את WHY?, הרכב ההיפ-הופ, אינדי, פסיכו-פולק הגאוני מברקלי, קליפורניה, בהופעה חיה. הפעם שעברה הייתה, כמו זאת, בבארבי תל אביב, ולפניה גם הייתה הופעה אחת בלוס אנג'לס.

מצד אחד, זה דבר שבטח עוזר לגבש תמונה מלאה יותר על מה שהחבורה המוכשרת הזאת עושה על הבמה, אבל זו גם נקודת מוצא בעייתית לכתיבת ביקורת. הרי הופעה מחו"ל – אם לשאול ניסוח מעמית קלינג, שסיקר את ההופעה בשנה שעברה - זה קצת כמו לפגוש בחורה שהכרת באינטרנט בעולם הפיזי: אתה קצת יודע למה לצפות ובאותו זמן יודע לא לצפות לכלום. ואתה מתרגש. אני, לפחות, מתרגש. אבל מה קורה, כמו שקרה אמש, כשההתרגשות נעלמת? כשאתה כבר לא מרגיש צורך למחוא כפיים בכל פעם שהסאונדמן עולה לבמה מתוך תקווה משונה שהלהקה שלחה אותו למדוד את מידת ההתלהבות ושאם אמחא כפיים מספיק חזק הם יתחילו לנגן ויגרמו לי להפוך לג'לי?

לשמחתי, ההופעה אתמול בבארבי היתה מספיק טובה כדי להשכיח את התחושה של "אה, הנה שוב החבר'ה האלה". אולי בגלל שהסולן וכותב השירים יוני וולף היה במצב רוח טוב לרגל יום ההולדת שלו, אולי בגלל האירוח של אנדרו ברודר (שהקליט עם וולף לפני כמה שנים אלבום מצוין תחת השם Hymie's Basement) ומארק אריקסון מלהקת Fog על הגיטרה והבאס בהתאמה, וסביר להניח שבגלל שילוב של שניהם – WHY? היו במיטבם. יוני, בניגוד להופעה הקודמת בתל אביב, הגיע בקלות לטונים גבוהים יותר ובאופן כללי היה נראה במצב רוח מרומם. מי שראה אותו בהופעה הקודמת בבארבי בטח זוכר דמות רצינית יותר ולא את הקומיקאי המרקד שהשתלט עליו אתמול. ג'וסייה, אחיו של יוני שסיפק מופע חימום נחמד אך מעט מנומנם מדי בשביל הקהל הנלהב, להטט בקלילות מרשימה בין מערכת התופים המינימלית שלו למרימבה הקופצנית.

לוהט, אבל בקטע לא טוב

כל זה היה יכול להיות הרבה יותר מלהיב – אפילו מדבק – אם לא היה כל כך חם. אני לא רוצה להתבכיין. אחרי הכל, בהופעות אמור להיות צפוף, דביק, חם ורועש. זה בדיוק הקטע. אבל התחושה בבארבי היתה שלבעלי המקום יש מזגן פרטי שמונע מהם להרגיש את רמות המחנק הקיצוניות - לפחות עד מחצית ההופעה, אז החלל הלוהט של המועדון התחיל להתקרר. גם הספוטים המסנוורים שכוונו ישירות לעיניים של הקהל לא עזרו.

ואם כבר תלונות: “Elephant Eyelash”, האלבום הטוב ביותר שלהם, נדחק ברובו אל מחוץ לסטליסט של הערב, וחבל, כי “Rubber Traits” ו-”Gemini (Birthday Song)” היו שניים מהשירים החזקים של ההופעה, במיוחד בהשוואה לחומרים החלשים יחסית של האלבום האחרון, “Eskimo Snow”. כפיצוי, הלהקה חתמה את ההופעה עם "21st Century Pop Song”, השיר הטוב ביותר של Hymie's Basement, שהצליח גם לשלוח אותי הביתה עם התחושה ש, למרות הכל, ראיתי משהו חדש.

WHY , בארבי ת"א, חמישי 29.4.2010