תמחזרני לעת זקנה

בזמן הקרוב אתם הולכים לשמוע הרבה שמות שישמעו לכם מוכרים: ג'ניפר לופז, כריסטינה אגילרה, מריה קארי, קיילי מינוג. אל תלחצו, הן כולן בדרך לקאמבק: מינוג הולכת להוציא סינגל בשם "All My Lovers" ב-28 ביוני, ג'ניפר לופז חתומה על עוד קומדיה רומנטית מהסוג שרק אישה שמתעבת את בן-זוגה תגרור אותו לראות ותרה אחר אולפן הקלטות וכריסטינה אגילרה הוציאה סינגל בשם "Not Myself Tonight", שמקרטע את דרכו למקום ה- 64 במצעד ה-iTunes ("פוקר פייס" של ליידי גאגא כבר בן שנתיים, ועדיין נמצא במקום ה-62). מריה קארי, מצדה, כבר חוותה קאמבק מוצלח בשנת 2005, ועכשיו תאלץ לשחזר אותו שוב. הבעיה? הסצנה כבר השתנתה ללא היכר מאז שאגילרה הייתה ג'יני בבקבוק, קיילי הסתובבה במכנסונים מוזהבים וג'ניפר לופז התערטלה על חוף ים (או יער, או סטודיו, תלוי על איזה קליפ שלה מדברים) וצווחה שאהבתה לא עולה כלום.

סצנת המוזיקה הנשית השתנתה, ושלא תחשבו לרגע שהן שוכחות את זה. להפך. כריסטינה אגילרה – זו שרוצה לעשות מדונה ולשנות תדמית כל חמש דקות – הגיעה לקאמבק בתחפושת הגאגא הטובה ביותר שלה: כאשר היא נראית כמו אישה ביונית שחולקת גז מזגנים עם הסטייליסט של פרגי ו-Ke$ha. זה לא תרם לה. הארכאיות טמונה כבר חזק בתוכה. לא יעזור הקול הענק, הגוף הקומפקטי והרעמה הבלונדינית. גברת, אלו לא שנות התשעים בואכה תחילת ה-2000, בהן היינו תמימים, בהן בריטני ספירס בתלבושת של נערת בית-ספר הייתה חצופה ונועזת. היום יש אוונגרד. הכל פה דאדא וגאגא.

פרגי, למשל, מצליחה כי חרף העובדה שהיא מצוידת בפרצוף שנראה כאילו נמס לתוך בלילת הירואין על כפית כסף, היא רצה למרחקים ארוכים עם המודה שמכתיבות הזמרות הצעירות. היא וביונסה לא לקחו את הפריווילגיה שבלנוח על זרי הדפנה ולחכות כמה שנים עד הדיסק הבא: פה זה לא עולם הפופ הגברי. חליפת נמר עם מקל במבוק כעגיל פירינג על האף הולך? - הן הראשונות להשיג את האאוטפיט. מישהי מהסצנה הוציאה סינגל אוטו-טיון מגניב? – הן כבר באולפן ההקלטות עם הרובוט. קחו את הלהיטים האחרונים של מינוג, להוציא את "Two Hearts", ותשמיעו אותם למישהו שבילה את שני העשורים האחרונים על הירח. אתם יודעים מה הוא יגיד לכם? – אייטיז, זה מה.

זכות ראשונים

הו, קאמבק, מילה חמקמקה ונטולת משוואה שכמותך. במה תלוי קאמבק? ברוחות השמיים? בראיון מצוין ב"אופרה"? ומי בכלל היה מאמין בשנת 2003 שחברת "סוני" תזרוק את ג'ניפר לופז (קרה בפברואר), והיום היא מסתובבת בין חברות תקליטים עם אלבום חצי-מוכן וקומדיה רומנטית שלפי השמועות, אפילו הכלב המצועצע שמשתתף בה עשה זאת בגלל התמכרות לאוכל רטוב? ובכל זאת, יש נשים כמו מדונה, שמסוגלות לעשות קאמבק כל כמה שנים, או מתי שתזרים הכסף נעצר קצת היישר לתוך הארנק שלהם (בריטני ספירס היא אחת מהם). איך זה קורה? מה ההבדל בין מדונה ובריטני לג'ניפר ואגילרה, פרט לעובדה שרק לאחת מהן יש כשרון?

האמת הכואבת והפשוטה היא שמדונה ובריטני ספירס נהנות מזכות ראשונות: הן היו הראשונות בסצנה בתקופה בה פרצו, הן המטירו ביטים מהירים במיוחד, מין מרומז ולהיטי דאנס לפני כולן, ולכן הן אלו להן נשמור חסד נעורים. כולנו זוכרים איך כריסטינה הגיעה אחרי בריטני, איך מדונה הנהיגה את דורה כאשר מאחוריה משתרכות סינדי לאופר (ויותר מאוחר) קיילי. מריה קארי היא אכן כשרון גדול, אך בתקופה בה פרצה לראשונה ויטני יוסטון, טינה טרנר ומרי ג'יי בלייג' שלטו בלוח הבילבורד (תחילת שנות ה-90), והיא, כמו כריסטינה, הייתה עוד חור בחגורה של אולפן הקלטות.

אז בשבועות הקרובים, כשהראיונות עם אגילרה, מינוג ולופז יתחילו לטפטף לעיתונים היומיים, למגזינים השבועיים, ל-MTV ובכל אתר מוזיקה שמכבד את עצמו (ובייחוד אלו שלא), תזכרו שגם הנשים האלו יודעות שהדרך קשה ומסורבלת. שכל המיליונים, הבוטוקס וצלמי הפפראצי לא יכולים להחזיר אותן לרלוונטיות הנעורית, השונה, שנמצאת היום בסצנה – ושלפעמים, רק לפעמים – זה לא מספיק להיות אחת הזמרות הטובות בדורך, כמו מריה קארי. לפעמים אסור לקחת הפסקה מהקריירה, להוריד יד מהדופק. כי לנוח, אומרים הפולנים, אפשר גם בקבר.