המסדר של פרנסיס הקדוש

לכל אחד יש את הביטלס שלו. אמן או להקה שדרכם למד לאהוב מוזיקה, להעמיק לתוכה, להתמכר ולהתמסר. בשבילי זה פרנק בלאק או בלאק פרנסיס או צ'ארלס תומפסון הרביעי או הסולן של הפיקסיז, תלוי מתי שואלים. עבורי הוא תמיד יהיה פרנק בלאק, למרות שלפני כמה שנים הוא שינה בחזרה לבלאק פרנסיס, שם הבמה שלו מתקופת הפיקסיז, ואפילו שאחרי השינוי הזה, שלא היה רק קוסמטי אלא סימן חזרה למוזיקה רועשת וניסיונית יותר אחרי תקופה של קאנטרי ופולק, הוא שחרר רצף של אלבומים מעולים.

שינויים סגנוניים או לא, אם או בלי תסמונת פוסט-פיקסיז, לבלאק יותר מלכל יוצר אחר יש חתימה מוזיקלית מובהקת, שנשארה אחידה לאורך הקריירה ושיוצרת מהפרסונות השונות שלו רישום מפורט, עשוי בקפדנות בשיטת "חבר את הנקודות". בין אם הוא עשה קאנטרי או סרף-פאנק, החתימה לא השתנתה – רק המסמך שעליו הוא חתם התחלף. בין אם זה אפוס גיטרות פסיכדלי או שיר אהבה סכריני לאשתו, בלאק נשאר בלאק: צליל מובהק ובאותו זמן קשה להגדרה, מהלכים קליטים ולא קונבנציונליים במקביל ועולם דימויים אקלקטי וזר שבכל זאת מצליח להרגיש כמו חלק מתודעה קולקטיבית כלשהי.

זה נכון גם לגבי החדש שלו, “NonStopErotik”, אלבום על מין ו(כמו תמיד אצל בלאק) מוות. אבל בעיקר מין. מספיק להציץ ברשימת השירים. “When I Go Down on You” הוא בדיוק על מה שהכותרת שלו מרמזת – שיר הלל למין אוראלי, הדבר האהוב על בלאק בעולם, מסתבר בשיר. אבל פרט לנועזות המפתיעה (ומעט מביכה) של המלים, אין לשיר הזה הרבה מה להציע. זה נכון עוד יותר לגבי שיר הנושא המיופיף, שמזכיר לרעה את "Inside of You" של אלדוס סנואו, הזמר הבריטי הפיקטיבי מהסרט "Forgetting Sarah Marshall”, במיוחד בשורה "I want to be inside of you”, שמושרת בהתעלות שקטה, כמו סוד שנפלט בקול רם מדי בחדר מלא אנשים.

זה קצת מוזר, כי שירים אחרים מתהדרים בטקסטים מצוינים שמצליחים להיות מאוד גרפיים אבל עדיין פתוחים לפרשנות, כמו בשיר הראשון "Lake of Sin", שרומז להשוואה בין איבר המין הנשי לצמח השרך.

פרנק בלאק, דיוקן עצמי

אבל פרט לשני השירים הבעייתיים האלה, שמחווירים לעומת האחרים לא רק ברמה המילולית, “NonStopErotik” הוא אלבום מגוון, אנרגטי ומעולה, שמצטיין גם כשהוא רועש ומהיר וגם כשהוא מאט לטון מלנכולי יותר. “Rabbits” כל כך עדין שהוא עלול להתפורר. באסים עמומים שמקיפים פסנתר מיניאטורי ושירת פלצטו סהרורית ונוגעת ללב, שנזהרת שלא להאפיל על הניואנסים של הנגינה. מצד שני, “Six Legged Man” המתוח נפתח בגיטרות מהירות שלא מרפות עד לרגע האחרון. ”Cinema Star” שחותם את האלבום הוא דוגמה קלאסית למורכבות של בלאק – פזמון קליט על שחקן פורנו (“I'm just a kind of a cinema star, just not the kind you think”) טבול בתיאורים מיניים מעורפלים, לצד בתים סוראליסטיים שמזכירים את העלילה של "להיות ג'ון מלקוביץ'”.

בתור מי שבלאק הוא הביטלס שלו, לא נראה לי ש-”NonStopErotik” הוא נקודת פתיחה מוצלחת למי שלא מכיר את מה שהוא עשה אחרי הפיקסיז (עדיף להתחיל עם הסלף טייטלד ו-”Teenager of the Year”), אלא שכבה נוספת של עופרת בדיוקן הולך ומעמיק של אחת הדמויות הכי מעניינות במוזיקה העכשווית, גם אם בעיני רבים הוא עבר את זמנו ואת שיאו.