טרנט רזנור פינת דיימון אלברן
האלבום החדש של דה נשיונל, Mr Fogg המסתורי עם אלקטרו פופ ייחודי, אופרת הרוק הגנוזה של הבילויים ועוד המלצות מוזיקה מהמחבת של מיכל ישראלי
פסקה חדשה
פסקה חדשה
1. בשלוש השנים האחרונות הפכו The National מעוד להקת אינדי לאחד ההרכבים החשובים בעולם האלטרנטיב. אלבומם מ-2007, Boxer, היה מפורגן מאוד, והשיר הפותח אותו אף נבחר ללוות את הקמפיין של ברק אובמה. ב-2009 חברי ההרכב ארון וברייס דסנר הפיקו את מה שכנראה ירשם בדפי ההיסטוריה כאוסף החשוב והמרשים ביותר של מוזיקה אלטרנטיבית בעשור הזה - Dark Was the Night, בו הצליחו לקבץ רשימת אמנים מדהימה שתרמה שירים חדשים וקאברים לאלבום כפול עבור הארגון Red Hot. בתחילת מאי יצא האלבום החמישי שלהם, High Violet, שכצפוי כבר דלף לרשת. הסיבה שהנשיונל אהובים על רבים כל כך, לדעתי, היא שהמוזיקה שלהם אינה קיצונית או אקספרימנטלית מדי, וכך הם יכולים לפנות גם למי שאוזניו לא רגילות לאמני אינדי הזויים וחדשניים. למעשה, אין שום סיבה שהסינגל הראשון מהאלבום, Bloodbuzz Ohio, לא יהפוך ללהיט רדיופוני גם בתחנות מיינסטרים (ברדיו 6 הוא נטחן בטירוף. זוכרים שצריך להציל אותם?).
האלבום החדש מוכיח מעל לכל צל של ספק שעל חוסר החדשנות הנשיונל מפצים בכתיבת קלאסיקות מרגשות, כמו הסינגל המוביל או Runaway, שהצליח לגרום לי בשמיעה ראשונה לקפוא במקום למשך חמש דקות. לא בטוח שלשירים שלהם היתה השפעה כזו ללא קולו מסמר השיער של מאט ברנינגר, שלטעמי מתחרה עם מארק לנגן על תואר הקול הגברי המוצלח ביותר בעולם. יתכן ש-High Violet יסבול מהילתו הנוצצת של קודמו Boxer, אך אותי הוא הצליח לרגש הרבה יותר, בעיקר בזכות הישירות וחוסר היומרנות שבו.
השבוע הוציא הנשיונל הודעה כי בעקבות דליפת האלבום לרשת באיכות נמוכה, הוא יוצע להאזנה מלאה באיכות מוצלחת יותר היום (שישי) באתר הניו יורק טיימס.
פסקה חדשה
2. ביום שבת האחרון צוין בארה"ב בפעם הרביעית Record Store Day, יום המוקדש כולו לאהבה למוזיקה, בו חוברות חנויות תקליטים עצמאיות עם אמנים ומרעיפות על הקונים שלל הוצאות והופעות מיוחדות. התופעה עדיין לא הפכה לגלובלית במלוא מובן המילה (למרות שהשנה השתתפה גם החנות הישראלית מוסיקה נטו), אבל תנו לזה זמן, זה יקרה.
בינתיים אפשר להנות מכמה קטעים ששוחררו לכבוד היום, כמו השיר חדש והבינוני לטעמי של בלר, קאבר מצוין של בון איבר לפיטר גבריאל (מתוך אלבום התשובה ל-Scratch My Back, בו גבריאל מבצע קאברים לבון איבר ואמנים אחרים, וגם שוחט פרות קדושות) וסינגל לא טיפוסי אך מעולה של ההרכב האהוב על אחות של ביונסה, אוף מונטריאול.
פסקה חדשה
3. גם אצלנו היתה השבוע סיבה לחלוקת מתנות מוזיקליות - יום העצמאות השנה עמד בסימן מוזיקה עצמאית. משחק המילים אמנם נדוש, אך המטרה נעלה, והבלוגרים הישראלים לא חסכו בפינוקים. בעונג שבת ניתן להוריד מעל 20 שירים שסיפקו האמנים עצמם, כמו "העולם המופלא" של רוקפור, Dream Beans, השיר האהוב עלי מתוך אלבום הבכורה של רועי ריק והמדלי בנד ורמיקס של גון בן ארי ל-Alcohol של רותם אור הנפלאה.
באטמי אזניים מפתיע נדב לזר עם הורדה של "עכשיו תהיו עבדים שלנו", אופרת רוק גנוזה של הבילויים משנת 1996, שהיא בדיוק מסוג הדברים עבורם נולד הביטוי WTF.
פסקה חדשה
4. רגע ה"מה זה הדבר הזה ולמה לא שמעתי אותו עדיין?!" השבועי שלי שייך ל-Mr Fogg, פרוייקט אלקטרו-פופ של איש אחד שלא הצלחתי לגלות את שמו האמיתי. את אלבומו החדש, Moving Parts, הפיק מר פוג בשיתוף עם ולגיר סיגורדסון, שמוכר בעיקר מעבודתו ארוכת השנים עם ביורק (שראשיתה בדואט הנפלא עם תום יורק), ולכן לא מפתיע לגלות בו את הביטים הנמרחים המאפיינים את אלבומיה. כשמפרקים את המוזיקה שלו לגורמים, Mr Fogg נשמע כמו שילוב בין כל מיני דברים מוכרים - המקצבים של ניין אינץ' ניילס, הקלידים של סיגור רוס וההגשה הקולית של דיימון אלברן, אבל התוצאה הסופית לא דומה לאף אחד מהם, ומרכיבה אלבום שאני צופה שילווה אותי לא מעט בחודשים הקרובים.