לא שיר זיכרון

הם לא יושמעו בתחנות הרדיו ביום הזיכרון, לא ינוגנו בטקסי הזיכרון בבתי ספר או בצבא וספק אם תתקלו בהם בחוברות זיכרון, למרות שהם עוסקים במלחמה, באבל ובשכול. לפניכם שירי זיכרון, אבל ומלחמה אחרים, כאלו שלא הפכו לקאנון ולא התמזגו בפלייליסט הממלכתי.

"ביקור בהר" / נושאי המגבעת

"ביקור בהר" מצליח להעביר בצורה מוחשית את התחושה מעוררת הקבס והזעזוע שבאובדן ואת האבסורד שבטקסי הזיכרון. את השיר כתב אוהד פישוף לזכר חברו אמיר זידנר ז"ל, שנהרג מהתפוצצות מטען צד בדרום לבנון ב-1988. זידנר הוא זה שכתב את הטקסטים לשירים "האלוהים שלי עייף" ו"יומולדת", שגם הם, כמו השיר הזה, הופיעו בקלטת הראשונה של נושאי המגבעת. בטקסט אסוציאטיבי מתאר פישוף ביקור בהר – הוא הר הרצל בו קבור חברו. זידנר, כמו חברי נושאי המגבעת, לא היה טיפוס קונפורמיסטי, אך זיכרונו, כמו זיכרונם של חיילים אחרים, מועלה בטקסי זיכרון שמרניים שספק אם היה מזדהה עמם בחייו. השיר מטיב להעביר את תחושת הצרימה החזקה שהניגוד הזה עורר בחבריו. הרוק המינימליסטי והמחוספס והטקסט הקשה לעיכול, לא הפכו את "ביקור בהר" לפסקול קלאסי בטקסי הזיכרון בהם הוא דן.

"שאול מופז" / הבילויים

לאורך השנים, שירי זיכרון ישראליים הרבו לקדש את המלחמה והאדירו את גיבוריה, כפי שמתאר מאמרו המרתק של ד"ר אריאל הירשפלד. זה ממש לא המקרה בשירה של להקת הבילויים – "שאול מופז", שנכלל באלבומה הראשון של הלהקה. השיר, אותו כתב והלחין ימי ויסלר, מציג בדרכם הצינית והסאטירית של "הבילויים", את שאול מופז, הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר, כמי שנוקש על דלתותיהן של אמהות ומגיש להן את אבריהם הכרותים ואת מדיהם של בניהן. המסר הקשה שלו מתמצה בבית האחרון: "אם ייוולד לך ילד, ותשמעי מזחלת/ אל תפתחי לו את הדלת / תנשב הרוח, ינבח הכלב/ הרמטכ"ל בטוח, עוד יבקר אותך הערב/ יביא איבר קטוע". לא בית שדובר צה"ל ימהר לאמץ.

"חד גדיא" / חווה אלברשטיין

אחד משירי המלחמה הישראלים השנויים במחלוקת הוא "חד גדיא" שכתבה חווה אלברשטיין ללחן עממי. בשיר הקשה, שנכלל באלבומה של אלברשטיין מ-1989, "לונדון", הפך הפיוט מן ההגדה לקטע אנטי מלחמתי מתריס ולמשל על הסבל הבלתי נגמר שבמעגל הדמים, ולאובדן הזהות היהודית והישראלית שבאינתיפאדה הראשונה. עם צאתו, הוחרם השיר בתחנות הרדיו הישראליות ועורר אנטגוניזם רב נגד אלברשטיין, שהואשמה בחוסר פטריוטיות בזמן לחימה. רק בעבור שנים החלו ערוצי שידור ישראלים להשמיע אותו.

"ביירות" / Cake, תרגום וגרסה עברית - זאב טנא

השיר "I bombed Korea" של להקת cake, מספר על טייס אמריקני המתהדר בבר על הפצצותיו במלחמת קוריאה. טנא עיברת את השיר והפך את מלחמת קוריאה למלחמת לבנון. מתחת למעטפת היהירות, מציג השיר את עולמו טרוף הסיוטים של חייל הלום קרב, שלא מצליח להתנער מזכרונות המלחמה. השיר אמנם נכלל בפסקול "ואלס עם באשיר", אבל ספק אם תשמעו אותו בטקסים ובערוצי הרדיו ביום הזיכרון.

"כולם יורים עלי" / מילים: יעקב ברג ז"ל, לחן וביצוע אביתר בנאי

"כולם יורים עלי / רוצים בטוב אולי / אבל יורים" – במילים טראגיות אלו נפתח השיר שכתב יעקב ברג ז"ל, שנפל מפגיעת פגז באוקטובר 1973, כשהיה בן-22. הטקסט, שהפך לנבואי, נעטף על ידי אביתר בנאי בלחן מרחף ובעיבוד שחוסר סדר הולך ומשתלט עליו. התוצאה היא אחד משירי המלחמה היפים והמצמררים שנשמעו כאן. השיר ובוצע על ידי בנאי במסגרת פרויקט "לחיות את עצמם" של גל"צ, בו אמנים הלחינו וביצעו שירים של נופלים. השיר שהגשים את עצמו מעורר תחושת חוסר אונים עזה. לא קל להאזין לו, ולמרות יופיו, הוא לא זכה להכרה רחבה.

"שפוי מלחמה" / גירסה מקורית - טנגו חידוש – מיקי שביב, קוואמי והחלבות

שיר נוסף שעוסק בצלקות מלחמה הוא "שפוי מלחמה" של טנגו. שמו מספק אולי ניגוד למונח "הלם קרב", אבל מילותיו מספרות על התחושות הקשות שמותירה מלחמה: "מחפש את המקום בו הפסקתי לנשום", "עד מתי אאחז בעור שיני". המסר ברור – הלם הוא התגובה השפויה למלחמה. לשיר יצאו שתי גרסאות, הראשונה על ידי להקת טנגו, זמן לא רב אחרי מלחמת לבנון הראשונה , והשניה, על ידי קוואמי והחלבות עם מיקי שביב, באלבום "מלחמת פופ" שיצא ב-2007, אחרי מלחמת לבנון השנייה. במהלך שנות ה-80 צונזרה המילה "זין" שבשיר, ובמקומה השמיעו תחנות השידור צליל צורם.

"התותח מצלצל פעמיים" / משינה

למשינה שירים רבים שהפכו ללהיטים, חלקם מתארים חוויות מלחמה קשות ועשויים להתנגן על גלי האתר במהלך יום הזיכרון. אך אחד משירי האלבום הראשון של משינה, "התותח מצלצל פעמיים" מציג את נזקי המלחמה באופן שספק אם יתאים לפלייליסטים. השיר מתאר תותחן שהשתחרר משירותו הצבאי וסובל מצלצול שהולך וגובר באוזניו. הוא לא מצליח לחשוב, החברה שהבטיחה לעזור עוזבת אותו, הרופא מתעלם ממנו והוא נאלץ "לשלם את מחיר" המלחמה. חייו חולפים באומללות עד שהוא חוטף אגרוף שגורם לצילצול להיעלם. כנראה שהזווית הטראגית-קומית אינה מתאימה לטקסי יום הזיכרון בבית הספר. אולי מסיבה זו מדובר באחד משיריה הפחות מוכרים של משינה.

"עוד אח אחד" / פישי הגדול

הדג נחש עיבדו את השיר הזה וסיפקו לו גרסה רכה שהפכה ללהיט, אבל גירסת הרגאיי המקורית של ביגי לא זכתה להכרה רחבה. המילים הקשות: "עוד אח אחד הלך אל הקבר ומאמא בוכה היא בזעקות שבר" שזורות בעיבוד רגאיי גולמי. זה לא החומר שממנו עשויים שירי זיכרון קלאסיים, אבל בהחלט החומר שממנו עשויים שירי מחאה טובים.

>>> לאן נעלמו שירי הזיכרון?
>>> סוף עונת הגיבורים: לאן נעלם גיבור המלחמה בקולנוע הישראלי?