יש לה אחות
אלבום הסולו של סולן סיגור רוס, מיקסטייפ מושלם להתבטלות על הספה בצהרי יום שבת ועוד המלצות מוזיקה מהמקרר של מיכל ישראלי
פסקה חדשה
1. אני בחורה של אלבומים. אני אוהבת לשמוע יצירה שלמה של אמן אחד, בדיוק בסדר שהוא התכוון אליה, ולכן לא נוהגת להתלהב ממיקסטייפים או אוספים למינהם. כדי שמיקסטייפ יתפוס אותי, הוא צריך להכיל הגיון פנימי. מדובר באמנות עדינה - צריך לדעת בדיוק עם איזה שיר לפתוח ואיך להמשיך משם לבניה של סיפור ואווירה מאוד מסויימת. המיקסטייפ שנתנו השבוע להורדה בבלוג המצוין Gorilla vs. Bear עושה בדיוק את זה. הוא מתחיל עם טווין סיסטר (ראו הרחבה באייטם הבא), בקטע בו הם מוסיפים מקצב דיסקו מואט לדרים פופ המעודן שלהם וקובעים את הטון להמשך. השיר הבא, של Ariel Pink's Haunted Graffiti, כבר יגרום לכם לעצום את העיניים ולדמיין שאתם רוקדים באיטיות בבגד גוף מוזהב כשעל הקירות מרצדים אורות מכדור הדיסקו הענק שמסתובב בחדר השינה שלכם. מוטיב הגרוב השקט ממשיך ללוות את המיקסטייפ עד סופו, עם שינויים קלים במקצבים, וכולל גם קטעים אינסטרומנטליים ורימיקסים משובחים. מדובר במיקסטייפ מושלם להתבטלות על הספה בצהרי יום שבת, ושימו לב במיוחד ל-Cults שכמעט וסוגרים אותו, אתם הולכים לזמזם אותם הרבה בחודשים הקרובים.
פסקה חדשה
2. על Twin Sister המלצתי כאן בעבר כהרכב ששווה לעקוב אחריו. לאחרונה הם הוחתמו בלייבל Infinite Best וממש בקרוב הם יוציאו EP חדש בשם Color Your Life. עד ליציאתו בעוד כשבוע וחצי, ניתן להורידו בחינם באתר הבית שלהם. מומלץ להוריד גם את ה-EP הקודם, Vampires with Dreaming Kids, בעיקר בשביל לשמוע את הכיוונים השונים של ההרכב המעניין הזה. אוסף השירים הנוכחי מובחן וייחודי הרבה יותר מקודמו, ובהחלט עשיר ממנו. לרגעים נדמה כי מדובר בשירים שהיו משתלבים היטב באלבום של Beach House או של Goldfrapp, אך ברגע שחשבתם שהבנתם מי הם טווין סיסטר, השיר מתפתל ופונה לכיוון אחר. הסולנית המצוינת אנדריאה אסטלה מצליחה להשמע מתוקה וקשוחה, נגישה ומרוחקת בעת ובעונה אחת, כשברקע המלודיות החולמניות שאפיינו את השירים הקודמים שלהם חוזרות בתוספת של רעשי רקע שקטים אך חורקים. קשה לנסח אמירה כללית על Twin Sister או על המוזיקה שהם עושים, ונדמה לי שזו המחמאה הכי גדולה שאפשר לתת ללהקה חדשה.
פסקה חדשה
3. אלבום הסולו של יונסי, סולן סיגור רוס, יצא בשבוע הבא באופן רשמי. עד אז, ניתן להאזין לו בשלמותו ב-NPR. למעשה, ניתן להתייחס ל-Go כאל אלבום נוסף של סיגור רוס. שלא כמו אלבומי סולו רבים אחרים של אמנים המשתייכים ללהקות, יונסי לא ניצל את ההזדמנות להתנסויות חדשות וקיצוניות, וזה לא בהכרח רע. את מה שיונסי עושה הוא עושה מצוין, ולא מחליפים סוס מנצח. יחד עם זאת, האלבום סובל מאותה הבעיה של האלבום האחרון שהוציא ביחד עם להקת האם, "Meo suo i eyrum vio spilum endalaust". השירים מצוינים, והגרסה השמחה והפופית יותר של סיגור רוס מקסימה ואותנטית לא פחות מהגרסה הקודרת של האלבומים המוקדמים יותר, אבל בעוד ש-"Agaetis Byjurn" מ-1999 היא יצירה שיכולה לגרום לעולם להיעצר, Go מקסימום יגרום לו להאט.
העושר המוזיקלי והמקצבים המאיצים שמאפיינים לא מעט מהשירים באלבום יוצרים ניגוד מעניין לקול הגבוה והדרמטי של יונסי, אבל דווקא הרגעים הבודדים בהם הוא שר נמוך יותר מצליחים להפתיע ולרגש. Go הוא אסופה של שירים מצוינים בפני עצמם, אבל כיצירה שלמה הוא לעתים משעמם. למי שלא שמע את סיגור רוס מעולם, האלבום הזה יכול לפתוח את העיניים ולסחרר את הראש, אבל מי שעקב אחרי הקריירה שלהם ומצפה להיות מופתע ונפעם, עלול להתאכזב (אבל רק קצת).
פסקה חדשה
4. השבוע התלוננתי בפומבי (כלומר, בפייסבוק), שאני לא מצליחה למצוא מוזיקה חדשה שמעניינת אותי. למזלי, ידידי עידו שחם נחלץ לעזרתי והכיר לי את Air Formation. אמנם גיליתי אותם רק השבוע, אבל מדובר בהרכב שפועל כבר למעלה מעשור, מה שאומר שיש לי הרבה שיעורי בית בהשלמת הדיסקוגרפיה. האלבום החדש שלהם, Nothing to Wish For, יצא בחודש שעבר בלייבל המצוין Club AC30 ומכיל המון שוגייז מרגש עם אסתטיקה של דארק אייטיז שאפשר לשקוע בה בקלות, עד כדי כך שכמעט ולא סיימתי לכתוב את המשפט הזה.