מרצים את הפרץ

מי שצפה בהופעתו של משה פרץ בהיכל התרבות, שזכתה לסיקור נרחב במהדורות הבידור ואף שודרה במהלך חג הפסח בערוץ 2, יודע את מה שהקהל של משה פרץ כנראה כבר גילה מזמן – כוכב נולד. משה פרץ עדיין לא בדיוק שם, אבל בגיל 26 נראה שהוא עשוי להצטרף לליגת העל של הפופ הים תיכוני, זו שבה חברים אייל גולן ושרית חדד, למשל. נוכחותו של פרץ על הבמה הבהירה מה סוד הקסם שלו. פרץ הצליח להחזיק על כתפיו הרחבות את הזירה המאתגרת, תוך שהוא מקדיש לאמו את השיר "אמא", קורא לרקדנית שליוותה אותו בעונת "רוקדים עם כוכבים" לתת נאמבר ומפזז עם רקדניו של קלוד דדיה – שופט באותה תכנית, בכרואוגראפיה אירוויזיונית.

אך במקביל לג'אגלינג הבידור המלוטש הזה, הוא נראה כמי שמתאפק שלא לשפשף את עיניו בתדהמה על כך שהוא אכן נוכח במעמד. פרץ משדר ענווה מהסוג שקשה מאד למצוא אצל בכירי הז'אנר, וזה אחד מהיתרונות שלו על פניהם.

גם אלבומו החדש של משה פרץ, שיוצא בימים אלו – "מהשמיים", מכיל את אותן איכויות – הוא טרי ומלא שמחת חיים בהשוואה לאלבומים שהוציאן באחרונה זמרים מבוססים כמו אייל גולן ואיציק קלה. בעוד אלבומיהם של גולן וקלה הכילו רצועות לאות, שנשמעו כאילו נכתבו ובוצעו על אוטומט לפי נוסחה בדוקה ושחוקה היטב, האלבום של משה פרץ מלא בהתלהבות כמו זו שדבקה בקהל במופע.

הקרקס המעופף של משה פרץ

בניגוד לאותם אלבומים – תקליטו של פרץ מציג בזה אחר זה להיטי פופ מהודקים וכתובים היטב: "מה קורה איתך", "מהשמיים", "שתיים בלילה", "אין כמו בבית", "אמא" – הם פזמונים מדבקים שמחליקים דרך האוזן. המילים "אהבה" ו"נשמה" חוזרות על עצמן שוב ושוב, ומבהירות שלא מדובר בשירה עברית מן המעלה הראשונה, אך הטקסטים הרבה פחות רדודים ומביכים מאלו של רוב היוצרים בז'אנר. פה ושם, אפשר אפילו לחוש באיזה זיק כנות שמעורר חשד שמדובר לא רק בלהיטים, אלא בשירים אישיים שנמזג אליהם רגש. העובדה שפרץ עצמו חתום על רוב הטקסטים והלחנים, רק מחזקת את הרושם שהוא ניחן באיכויות שעשויות להפוך אותו ליותר מעוד קול פופולרי.

על עטיפת האלבום מצולם פרץ בז'קט סרג'נט פפר כשהוא רכון מעל לעמדת דיג'יי ומישיר את מבטו אל המצלמה. הסטיילינג המשונה הזה מעביר את אחד מהחסרונות הבולטים של האלבום – ההפקה המוזיקלית מקפצת בהיפראקטיביות בין שלל סגנונות תלושים: פופ סכריני, צבעים ים תיכוניים, מוזיקה אירית (!), מוזיקה אלקטרונית ומוזיקה ספרדית. התחושה דומה להגעה למסעדה שבתפריט שלה אפשר למצוא "פיצה-סושי-חומוס-צי'פס-סלט" – הנגיעה בכל אחד מהסגנונות היא שטחית, והקשר ביניהם רופף.

ז'קט הביטלס ועמדת התקליטן מביעים, אולי, גם את השאיפות של היוצר הצעיר והמוכשר הזה. פרץ לא רוצה להיות רק מבצע, אלא גם יוצר. בשלב הזה, פרץ לא מצליח לחצות את הגבול עליו דיבר אייל גולן בכתבת "עובדה" אליה התראיין – זה שבין בידור לבין אמנות. באלבומו החדש מביא פרץ פופ מהוקצע ותחושת חיות, אבל גם המון קלישאות סכריניות. "מהשמיים" מקבע את מעמדו של משה פרץ כאחד מזמרי הפופ הים תיכוני המצליחים בישראל. אבל הקו הפופי השמרני והתכנים חסרי התעוזה – מטילים בספק את יכולתו להשיב לזמר הים תיכוני את הנשמה שכל כך חסרה לו.