איך החדש של MGMT?
האזנה בחינם לאלבום החדש congratulations, פרויקט הצד של אדי ארגוס וג'ספר פיוצ'ר מארט ברוט ועוד המלצות מוזיקה מהמרתף של מיכל ישראלי
פסקה חדשה
פסקה חדשה
1. אפתח בוידוי. מעולם לא התלהבתי מ-MGMT. אלבום הבכורה שלהם כלל כמה שירים מוצלחים ביותר, אבל כאלבום שלם הוא לא ריגש או טלטל אותי, ואחרי שזכיתי בכבוד המפוקפק להתאכזב מהם בהופעה כשנה לפני שהם אכזבו את הקהל הישראלי, החיבה המעטה שהיתה לי אליהם הצטננה משמעותית. אם MGMT היו הולכים בדרך הצפויה, הם היו מוציאים עוד אלבום להיטים, מנוגנים אינטנסיבית בתחנות רדיו, וסוללים דרך בטוחה להמשך קריירה יציבה. להפתעתי, הם בחרו להעז ולהוציא אלבום שני שונה בתכלית מהראשון והמצליח. שינוי כיוון מוזיקלי הוא בוודאי אינו מהלך שלא נעשה בעבר, אך יש בכך סיכון גדול במיוחד כאשר מדובר בהרכב חדש יחסית.
האלבום השני והמפתיע בוודאי לא יצליח מסחרית כמו קודמו, ויתכן ש-MGMT אף יפסידו כמה מעריצים נלהבים, אבל אותי הם הרוויחו. Congratulations המבריק והמרגש הוא אלבום ללא סינגלים. MGMT הצהירו כי אינם מתכוונים לקדם אף שיר מתוכו, ומבקשים משדרני רדיו להשמיע רצועות לבחירתם. זו אינה גישה חדשה (בק ורדיוהד נקטו בה בעבר), אך בהחלט מפתיעה בהתחשב בעובדה ש-MGMT התפרסמו בזכות יכולתם לכתוב להיטים אוניברסליים, ששבו לא רק את קהילת האינדי, אלא גם את שאר העולם. בינתיים, מילים לחוד ומעשים לחוד, שכן Flash Delirium כבר הופץ לעתונות בתור שיר ראשון וקיבל ביקורות מעורבות, בדיוק בגלל שהוא אינו סינגל טיפוסי.
NPR נותנים את האלבום להאזנה מלאה עד ליציאתו באמצע אפריל. אם תעשו את הסוויץ' הנחוץ בראש ותאזינו לו מתחילתו ועד סופו, מבלי לחפש להיט מדבק ובולט, תקבלו עולם הזוי ומרתק, שחודר הרבה יותר עמוק מהפופיות השטחית שקיבלנו מ-MGMT בעבר.
פסקה חדשה
2. אני לא מצליחה להבין למה אמנים מארצות סקנדינביה תמיד נשמעים כל כך קולים ומקוריים, גם אם הם עושים מוזיקה מהסוג שנפוץ בארה"ב ובאנגליה. Petter & The Pix השוודים הם דוגמה מושלמת לכך - הפופ הקצבי שלהם לא מהפכני, אבל יש להם את היכולת הנדירה ליצור תמהיל מושלם בין כתיבה להפקה, שעובד מהשניה הראשונה של כל שיר שהם מוציאים. כשמעיפים מבט על הביוגרפיה של מנהיג ההרכב פטר ווינברג, קל להבין למה. כמי שלמד מוזיקה מגיל צעיר, ווינברג הספיק לנגן בהרכבי ג'אז, בלוז, רגאיי והאוס, ולמרות שהמוזיקה שהוא עושה כיום לא מושפעת ישירות מהסגנונות האלה, בהחלט מורגש בה הנסיון הרב שהוא צבר.
הלייבל Gung Ho!, בו הוציא ההרכב את אלבומו החדש Good As Gold, הוא אמנם על טהרת האלקטרוניקה, אבל פטר והפיקס הם לחלוטין להקת פופ מלודי וקליט, שאין סיבה שלא יעבוד על קהל רחב ומיינסטרימי יותר. בימים אלה הם שמים בצד את קידום האלבום שלהם לטובת גיג כלהקה המלווה בסיבוב ההופעות של Miike Snow. כנראה שאלטרואיזם הולך עכשיו חזק באירופה.
פסקה חדשה
3. בשניה הראשונה, Happy Birthday נשמעים כל כך מגניבים, שכמעט ולא מתחשק להמשיך ולהאזין להם, מחשש שמדובר בעוד להקת ילדים מתלהבים בלי מספיק כשרון שיגבה אותם. אחרי שניה נוספת של האזנה, הכל משתנה. אם הביץ' בויז היו נולדים כמה עשורים מאוחר יותר, מקימים להקה במרתף ביתי ומלכלכים את הסאונד שלהם משמעותית, התוצאה לא היתה רחוקה מאלבום הבכורה ה-Self Titled של Happy Birthday. ההוּקים ממכרים מספיק כדי להניע את הראש קדימה ואחורה, אבל ההפקה מטונפת מספיק כדי להקדיש תשומת לב לכל שיר ושיר, רק כדי לשמוע לאיזה כיוון הוא יפנה. חוץ מזה, מדובר באלבום של Sub Pop, איך לא תאזינו?
פסקה חדשה
4. ארט ברוט מגיעים לארץ. ארט. פאקינג. ברוט. אם אתם שותפים לאובססיה שלי ללהקה הגאונית הזו, בטח תשמחו לגלות את פרוייקט הצד קצר הימים של אדי ארגוס וג'ספר פיוצ'ר - The Art Goblins. בעמוד המייספייס שלהם נמצאים ארבעה שירים בלבד, והם מטופשים ומיותרים בדיוק כמו שאתם מדמיינים לעצמכם (לאחד מהם קוראים My keyboard guitar gently weeps, למען השם). או במילים אחרות - אתם חייבים לשמוע את זה.
5. The National נותנים את השיר החדש שלהם להורדה. כל מילה נוספת מיותרת.