מעצר על תנאי
"אהבה על תנאי", האלבום החדש של יהודה פוליקר, אולי שובר שתיקה של עשור, אבל במקום להפתח לקהל, הוא בעיקר נשמע עצור וסגור בתוך עצמו. סנונית ליס משחררת בערבות

עשר שנים חלפו מאז שהוציא פוליקר את אלבום הסולו הקודם שלו – "איך קוראים לאהבה שלי", וכעת יוצא אלבום חדש מביתו "אהבה על תנאי". בזמן שחלף הספיק פוליקר לגנוז אלבום שאמור היה לצאת ב-2008, הוא הוציא אלבום אוסף ראשון, הוציא תקליט עם המשורר היווני מנוליס רסוליס, הפיק את אלבומה האחרון של ירדנה ארזי "בושם על עורי". פוליקר, כמעט בן שישים, שכתב והלחין את רוב שיריו, מרבה לעסוק בו בשבירת כלים ישנים וביציאה לדרך חדשה. אך למרות זאת, כמכלול, האלבום נשמע עצור ולא מצליח לסחוף.
כפי שעשה בעבר, מביא פוליקר גם לאלבומו החדש תכנים אישיים וחשופים מאד. בשיר הנושא "אהבה על תנאי" הוא שר בפאתוס שורות כמו: "שוב אני נופל אל המקום הכי נמוך שבחיי", ומספר על חוסר הנכונות להתפשר במערכת יחסים. ב"יום העצמאות", שאת מילותיו כתב פוליקר עם צרויה להב, הוא שר על גאולה דרך הביבים וב"הרוח הנודדת", אחד מהשירים היפים באלבום, מופיעות שורות קשות כמו: "אני נולד שוב זה יום הולדת / אני הנפש בלי מולדת / אני הרוח הנודדת / יתום של אלוהים".
אבל על אף העיסוק בשחרור מכבלים ובתחילת דרך חדשה, עולה מהאלבום תחושה עצורה. הכלים המוזיקליים שבהם משתמש האלבום, מנוגדים לתכנים שהוא מציג. בעוד שהשירים עוסקים בשחרור ובהתחדשות, השירים מעובדים בסגנון פופ-רוק שמרני, אינם פורצים ממסגרות בית-פזמון-בית, ולא פוסחים על סולואיי גיטרה ניינטיזיים. את האלבום הפיקו ארבעה מוזיקאים מנוסים: פוליקר עצמו, יעקב גלעד, רונן הילל ולואי להב, אך המכלול שיצרו הארבעה נשמע מיושן. בניגוד למלות השירים שכתב פוליקר, ההפקה המוזיקלית רחוקה מלהתחדש, לשבור את הכלים, לבחון ולהתנסות. התוצאה, בשורה התחתונה, מעט משעממת.
באלבומיו הקודמים נגע פוליקר בשלל סוגיות חברתיות – ב"אפר ואבק" הוא עסק, כמובן, בחוויות הדור השני לשואה, ב"נמס בגשם" שר פוליקר את חייו של נער חסר בית וב"אני רוצה גם" עסק בתרבות הצריכה. גם הפעם הוא נוגע בסוגיות חברתיות, אך גם הניסיון הזה נשמע מרוחק ומאולץ. "מעבר לגדר", שאת מילותיו כתב יהונתן גפן, נשמע כניסיון דידקטי ולא אישי לדון במושג הגדר, ונעצר בקביעות פשטניות כמו "גדר את כולנו היא סוגרת". גם "סוף הסרט" בו שר פוליקר על צעיר בן 20 המרותק לכסא גלגלים, נשמע כניסיון חיצוני לכתוב שיר אישי, ולא כחוויה משכנעת.
למרות העיבודים הנוקשים, באלבום כמה שירים המספקים לחנים מוצלחים: "אל תלכי עכשיו" הוא סינגל פופ-רוק יעיל ו"שלושה ימים", שיצא כסינגל ב-2008 ואמור היה להיכלל באלבום שנגנז, נהנה מלחן מקפיץ וכיפי אותו יצרו יחד פוליקר וגלעד. עם זאת, באלבום רצועות רבות מדי שלא מצליחות להתרומם בשל לחן וביניהן, כמו: "צל הרים", "אחי שלי", "רגע מאושר" העייף.
"באהבה על תנאי" כמה שירים שבהם חושף פוליקר את קרביו. ברגעים שבהם הוא שר על תהומותיו הפרטיים ועל צאתו מתוכם, אלבומו החדש מצליח לגעת. אבל היוצר שבעבר שבר מחסומים, הביא אל המוזיקה הישראלית את הצליל היווני וניתץ טבואים כשעסק בצורה מפורשת בזיכרון השואה בתקופה בה הנושא עדיין הודחק על ידי רבים, לא מצליח לחזור על הישגי העבר באלבומו החדש.
"אהבה על תנאי" / יהודה פוליקר (הליקון)
>>> צפו בביצוע חי לשיר "אל תלכי עכשיו"
הסרט "דברים שרציתי לומר" על חייו של של יהודה פוליקר ישודר ביום ראשון ה-28 במרץ ב-21:00 בערוץ 10



