צחוק מהעבודה

הקדשת פרויקט "עבודה עברית" ליצירותיו של מוזיקאי וכותב שירים היא מחווה מכובדת. "עבודה עברית" הא אחד מהמותגים המצליחים בעולם המוזיקה הישראלית בעשור האחרון. הפרויקטים הקודמים בסדרה ניפקו לא מעט פרשנויות מעניינות לשירים ישראלים והציפו לתודעה המקומית כמה מהיצירות היפות שנכתבו כאן. אין ספק שעוזי חיטמן המנוח, אחד מכותבי השירים הפוריים בתולדות הזמר העברי, ראוי לפרויקט שיוקדש ליצירתו. אז איך קרה שפרויקט "עבודה עברית" המוקדש כולו לשיריו של חיטמן, חוטא לזכרו ולמורשתו – במקום להנציח אותם?

חיטמן נמנע מלצמצם את יצירתו לסוגה אחת, אך מפיקי הפרויקט שהוקדש לו עשו זאת עבורו. יוצרי "עבודה עברית – שרים עוזי חיטמן" החליטו להתמקד בביצועים ים תיכוניים בלבד. במסגרת הפרויקט מעניקים עשרות זמרים מ הז'אנר הים תיכוני ביצועים לשירים של חיטמן. התוצאה משטיחה את היצירה שלו, במקום להדגים את שלל גווניה. הסיבה לבחירה בז'אנר הים תיכוני היא, מן הסתם, מסחרית. באותה מידה ניתן היה להעניק לשיריו של חיטמן עיבודי פולקה רוסיים או עיבודי רוק אלטרנטיבי, ומתבקש היה להעניק להם עיבודים שייצגו את האיש ואת יצירתו – על כל גווניה.

אחד מהדברים שהפכו את חיטמן לכותב כה ייחודי ומצליח, היה מיזוג בין השפעות רבות ונגיעה בסגנונות שונים: הוא הושפע מהזמר החסידי שספג בבית אביו החזן, מרוק ופולק בריטי ואמריקני שלהם האזין בנעוריו, ממוזיקה רוסית – לה נחשף כחלק משורשיו המשפחתיים וממוזיקה ים תיכונית. חיטמן אמנם כתב פזמונים ים תיכוניים רבים וניהל שיתופי פעולה ענפים עם זמרים מהז'אנר, אך המוזיקה הזו היתה פן ביצירתו – ולא כל מהותה. השירים שביצע בעצמו באלבומי הסולו שלו, הבהירו שהוא דווקא תפס את עצמו כסינגר סונגרייטר מז'אנר הפולק רוק. נכון, שירים שכתב לזמרים ים תיכוניים הצליחו הרבה יותר משיריו שלו, אך הז'אנר הזה תיכוני לא היה לב יצירתו.

הפקות המזרח

דבר נוסף הגורע מנפח הפרויקט, היא העובדה שאת רוב שיריו עיבד והפיק מוזיקלית מפיק אחד – אבי גוטמן. בפרויקטים הקודמים מבית עבודה עברית, זכה כל שיר לעיבוד ולהפקה מוזיקלית של יוצר אחר, וראוי היה להניח גם את שיריו של חיטמן בידיהם של מפיקים שונים. עם זאת, ניכר שגוטמן שם לעצמו למטרה להעניק לשירים פרשנויות מגוונות. האלבום הראשון מציג עיבודים רב גוניים, המשתמשים בריבוי סגנונות שהולם את היקף יצירתו של חיטמן. לעומתם, מציג האלבום השני בעיקר עיבודים ים תיכוניים סטנדרטיים, ולכן – למרות ביצועיהם של זמרים כמו שמעון בוסקילה, ליאור נרקיס ועידן יניב – הוא חוזר על עצמו.

מתוך שני אלבומי הפרויקט, מצליחים ליצור עניין שירים שלמרות הקונספט הצר – יוצאים אל מחוץ לעצמם. "אדון עולם" הביצועו של מושיק עפיה שנעטף במקצב רגאיי, הוא נעים ומסקרן. "הילד הכי קטן בכיתה" בביצוע ים תיכוני של שר-אל הוא לא פחות מקאלט, "עד מתי אלוהיי" בעיבוד יווני ובביצועה של גליקריה מרעיד את קצות העצבים ו"ניגונה של השכונה", בעיבוד אינסטרומנטלי עשיר ובביצוע אבנר גדסי הוא פסגת הפרויקט. לעומת זאת, תשמעו גם שלל רגעים מביכים, ביניהם בולט "כאן", בעיבוד טראנס ביזארי ובביצוע בוגרת "כוכב נולד" מעיין חג'בי, שאינה מצליחה לשאת את השיר על כתפיה הרכות.

"אני לא מאלה שמסוגלים 'לדחוף' עניינים. זה לא 'מתלבש' עלי. כזה אני. לפעמים אני חושב שאני עושה עוול לעצמי על כך, שאיני קצת יותר 'דחפן'. אבל אולי כך טוב יותר..." מצוטט חיטמן בראיון ללהיטון (1975), בחוברת המושקעת המצורפת למארז. הרעיון מכובד, זמרים רבים נתנו את קולם לפרויקט שאמור לפאר את יצירתו - אבל האזנה לפרויקט מותירה תחושה לא נעימה שבאפיונו היתה מעורבת "דחיפה", מהסוג שהיה זר מאוד לאופיו של חיטמן.

"עבודה עברית – שרים עוזי חיטמן"