"אף פעם לא היינו מעורבים בשום סצינה"
רגע לפני שהם מגיעים לנגן את האינדי רוק המתוחכם שלהם בתל אביב, עמרי רוזן משוחח עם ג'יימס מק'ניו, באסיסט להקת יו לה טנגו
הרבה אנשים היו מרגישים שלא בנוח לבלות את עשרים השנים האחרונות שלהם עם זוג נשוי. גלגל שלישי, אינטימיות של זוג, דינמיקות חברתיות משונות – אבל לג'יימס מק'ניו זה לא ממש מפריע. מאז 1990 הוא מנגן באס בלהקת האינדי האמריקנית Yo La Tengo, ובכך משלים את צמד הגיטרה-תופים, שבמקרה גם נשוי זה לזו – אירה קפלן (גיטרה, שירה) וג'ורג'יה האבלי (תופים, שירה).
אתה מרגיש שקשה להמשיך לחדש אחרי כל כך הרבה שנים ביחד?
“זה ממש לא מאמץ, זה כיף. זה בא לנו בטבעיות".
ההופעות שלכם ידועות בקאברים. ב-2006 הוצאתם אלבום קאברים ("Yo La Tengo Is Butchering the Classics" - ע.ר). מה גורם לכם להשקיע כל כך הרבה מהאנרגיות שלכם בשירים של אנשים אחרים?
“דבר ראשון, זה נורא כיף. חוץ מזה, ככה גם למדנו לנגן מלכתחילה – בעזרת שירים של אנשים אחרים – ואף פעם לא הפסקנו לעשות את זה. זה תמיד היה חלק מההופעות שלנו והחזרות שלנו. וזה כיף".
אתה לא מרגיש שזה מסיח את תשומת הלב מהחומרים המקוריים שלכם?
“לא ממש. הופעות זה הרי דבר שונה לגמרי מאלבומי אולפן ושם אנחנו מתמקדים בשירים שלנו. בהופעות בעיני זה גם מוסיף מימד שלם לאישיות של הלהקה. אם אתה הולך להופעה של להקה שאתה אוהב ופתאום הם עושים קאבר חדש זה יכול להרים את כל ההופעה".
למרות שהם שמרו על ליינאפ מוצק לאורך השנים (עם חילופים קלים בגזרת הבאס ונגנים נוספים שהשלימו את ההרכב לרביעייה בשלבים מסוימים), יו לה טנגו דווקא גיוונו מבחינה סגנונית. לעומת נקודת הפתיחה הרועשת שלהם, "Ride the Tiger", מתישהו בסביבות 1997 - עם האלבום "I Can Hear the Heart Beating As One" - הם כבר סיימו את הטרנספורמציה שלהם להרכב אינדי-פופ צנוע, מלודי ושנון. האלבום האחרון, "Popular Songs", לעומת זאת, הוא כבר שלב שלישי בהתפתחות הלהקה, עם מנעד רחב של כלים מחוץ לפורמט שלישיית הרוק הבסיסית שהיא שורש ההרכב, שמשתוללים משיר לשיר.
באלבומים האחרונים שלכם התחלתם לכתוב עיבודים מורכבים יותר, עם מגוון גדול יותר של כלים. בתור שלישיה מגובשת (כבר כמעט 20 שנה באותו הרכב), קשה לעבוד עם מוזיקאים נוספים?
“זה לא שאנחנו רוצים לנגן עם עוד אנשים כמו שאנחנו פשוט לא יודעים לנגן על כלים מסוימים והיינו צריכים מישהו שכן יודע. מצד שני, אנחנו כל הזמן מנגנים עם מוזיקאים אחרים, בעיקר בהופעות, כשאנחנו בסיבוב עם להקות אחרות למשל".
וזה לא קשה לעבוד עם השירים האלה בהופעות, כשרק שלושתכם על הבמה?
“אנחנו משנים אותם קצת. תראה, אנחנו משנים את כל השירים שלנו כל הזמן, גם את אלה שכתבנו לפני עשרים שנה. הם אף פעם לא באמת גמורים ואנחנו תמיד מנסים להישאר גמישים. מה שכן, ניגנו כמה פעמים לייב את השירים החדשים שלנו בליווי כלי מיתר, וזה היה ממש מגניב. זה היה גם קשה כי אנחנו נורא רועשים והמיתרים נורא שקטים".
יש לך המלצה על להקה לא מוכרת מסצנה המקומית שלכם?
“אף פעם לא היינו מעורבים בשום סצנה, גם לא בזו המקומית, אז אני לא ממש מכיר להקות מניו ג'רזי, בטח שלא להקות לא מוכרות".
איזה להקות משפיעות עליך בתקופה האחרונה?
“מאז ומתמיד שמעתי המון Black Flag ובחודשים האחרונים אני מקשיב הרבה ל"3 Feet High and Rising" של De La Soul. יותר מעשרים שנה והוא עדיין נשמע מצוין בדיוק כמו ביום שהוא יצא. לא התיישן בכלל".
יו לה טנגו יופיעו בבארבי ת"א ב-22 במרץ וב-23 במרץ, 20:30