בז'. הפעם נצבע לבז'
הרכב דני בלי פוזה שצריך לשמוע לבד תוך בהיה בתקרה, להקה קנדית עם הרבה פוזה ועוד המלצות מוזיקה מהדפדפן של מיכל ישראלי
פסקה חדשה
1. Choir of Young Believers הם בדיוק מסוג ההרכבים שלא צריך להתאמץ בשביל לאהוב. אין צורך בעודף סבלנות ושמיעות חוזרות כדי להבין שהם פשוט טובים. כמו רוב האמנים הסקנדינביים, הם נשמעים נטולי פוזה לחלוטין ולא מתאמצים יתר על המידה. מה שאומר שסביר שהם לא יגרמו לכם לפעור פה ולחשוב שגיליתם את אהבת חייכם, אבל זו ממש לא סיבה לא להאזין להם. בימים אלה הם מנסים לכבוש את ארה"ב בסיבוב הופעות קצר, ונדמה שהם יתאימו בדיוק לסצינת האינדי האמריקנית. מי שאחראי על הפרוייקט המושקע הזה הוא איש אחד - Jannis Noya Makrigiannis, שהקול שלו הוא מהמרגשים ששמעתי. בהחלט שווה להמשיך ולעקוב אחריו, ובינתיים מומלץ להאזין לבד בחדר, עם אוזניות ובהיה בתקרה.
קחו מייספייס, הורדה של שני שירים מאלבום הבכורה ורימיקס של האנטלרס המשובחים.
פסקה חדשה
2. בצד השני של סקאלת הפוזה נמצא הצמד הקנדי Memoryhouse. עמוד המייספייס שלהם אינו מכיל פרט ביוגרפי אחד, וגם באתר חברת התקליטים שלהם לא תצליחו למצוא אינפורמציה. הם לא חושפים את שמות המשפחה שלהם וגם לא ממש את פרצופם, ולינק לאתר הלהקה מוביל לכמה תמונות ללא מלל. תוסיפו את העובדה שבשורת ה-Sounds like במייספייס הם רושמים CSI: Miami, ותקבלו טיפוסים מעצבנים במיוחד. יחד עם זאת, הם עושים מוזיקת אווירה מוצלחת, מהסוג שמיועד לאוהבי Beach House למינהם. עשו לעצמכם טובה והאזינו לחומרים המקוריים בלבד. עמדו בפיתוי ודלגו על הקאבר המשמים ל-Foreground המצוין של גריזלי בר.
הנה גם קליפ חדש.
פסקה חדשה
3. בריאן אובליביון ומדלין פולין הם זוג, שניהם בני 21 ולומדים קולנוע בניו יורק. הם התחילו להקליט מוזיקה בביתם תחת השם Cults, והעלו אותה לרשת בשביל שגם חבריהם יוכלו להנות ממנה, ללא שום כוונה להפוך את המוזיקה לעיסוקם העיקרי. למזלם, ציפורניהם הארוכות של עורכי פיצ'פורק ננעצו בהם ושלפו אותם מאנונימיות לתהילה אינטרנטית. האינדי-פופ המקסים שלהם מושפע משנות ה-60, והם בהחלט לא נשמעים כמו שני סטודנטים שסתם משתעשעים בבית.
ניתן להוריד שלושה שירים בחינם בבאנדקמפ.
פסקה חדשה
4. בביקורת שקראתי על ההרכב הלונדוני Fanfarlo, מבטיח הכותב שלא להזכיר את השמות ביירות וארקייד פייר, ובצדק, שכן ההתעקשות להשוות כל הרכב חדש לאמנים מוכרים הוא אמנם יעיל, אך גם מגביל. בנקודות מסוימות, Fanfarlo אכן נשמעים כמו שני ההרכבים שהוזכרו (ואולי זה רק האזכור שלו שהשפיע עלי?), ולמעשה אפשר להמשיך ולהשוות אותם גם לניו פורנוגרפרס ולמורנינג בנדרס, אבל הם בהחלט שווים האזנה גם בפני עצמם, בעיקר בזכות הפשטות והכנות שהם מביאים לתזמורים העמוסים.
באתר הבית ובמייספייס שלהם ניתן להאזין לחלק נכבד מאלבום הבכורה שלהם שיצא בשנה שעברה, וגם לקבל הורדה של EP המכיל שירים מאירוח רדיופוני.