שיו אללה
האלבום השמיני של Xiu Xiu (הוגים את זה "שיו שיו") הוא תיעוד מתעתע של ספק שנאה עצמית קיצונית, ספק חוש הומור משונה. האלבום החדש של Shearwater סתם גרוע
Xiu Xiu – Dear God, I Hate Myself
אם הייתי צריך להגדיר את המוזיקה של Xiu Xiu (שם הבמה של ג'יימי סטיוארט, שגם מלווה בהרכב משתנה של נגנים) במלה אחת, הייתי אומר שמדובר במוזיקה פאתטית. אבל זה לא כל כך פשוט.
עוד באלבום הראשון שלו, "Knife Play", סטיוארט כתב בעיקר על שנאה עצמית (ע"ע שם האלבום החדש), פרוורסיות, זרות מוחלטת והשפלה (מינית, בין השאר), שהרכיבו תמונה של אדם מעוות ואניגמטי, שנע בין דרגות שונות של מודעות עצמית – לפעמים נדמה שהוא נמצא בשליטה מוחלטת בדימוי שהוא משדר, ושהוא משחק על הנקודה הזו, ולפעמים נראה שהוא סתם אקסהיביציוניסט, עומד ערום בשדרה מרכזית, משתין על עצמו ומבקש מכולם להסתכל.
לא צריך להרחיק לכת בשביל למצוא דוגמה למודעות העצמית של סטיוארט: בערך דקה לתוך השיר הראשון, “Gray Death”, סטיוארט שר "If you are expecting consolation, I will become outrageous. If you expect me to be outrageous, I will be extra outrageous”. מצד שני, השיר "Chocolate makes you happy”, נבירה שיפוטית ברגעים המדכאים ביותר בחייו של אדם בולמי (“Chocolate makes you happy, as you deign to sing along, when you thrust two fingers down your throat and wash away what's wrong”), לא מציע שום תחכום או רגישות, רק מבט שטחי לדימוי שסטיוארט הוא בערך האדם היחיד שמעז לגעת בו, ובוודאי היחיד שמתפלש בו בכזה אופן בוטה.
בחזרה לפאתטי – זה לא שסטיוארט הוא פאתטי בפני עצמו – משהו מביך וראוי ללעג – אלא זה דווקא שהוא מתבוסס בעליבות של עצמו, עונד אותה לראווה, כל כך משוויץ בה שזה נהיה לא אמין. שניה אחרי שהוא אומר לאלוהים שהוא שונא את עצמו, בשיר הנושא של האלבום, מגיע ריף אלקטרוני שמח, קופצני אפילו, שהופך את השורה התהומית הזאת לרגע של התעלות, ניצחון. כאילו הוא סוף סוף הצליח לזקק את המסר שלו לשורה אחת. אז לא אסכם במלה, אלא בשורה: אלוהים אדירים, הוא כל כך נהנה לשנוא את עצמו ולא ברור עד כמה הוא מודע לזה.
Shearwater – The Golden Archipelago
האלבום החדש של "שירווטר", מה שהתחיל כפרויקט צד עבור השירים היותר שקטים-מלנכוליים של חברי "אוקרביל ריבר", הוא מודעת האבל של הלהקה וזה, בתרגום חופשי, הנוסח שלה: וויל שף, הכישרון האמיתי של "אוקרביל", עזב. נשארתי רק אני, ג'ונתן מייבורג, ואין בכתיבה שלי שום ניצוץ. אתם מוזמנים לטקס האשכבה, שיתקיים בארכיפלג הזהוב, שם אנגן שירים שדומים זה לזה.
יסלח לי מייבורג שאני כותב בשמו, אבל הרגשתי שהוא בודד במערכה עכשיו כששף כבר לא שם בשביל להחזיק את הראש של ההרכב הזה מעל למים. עם קצת מזל, אזכרה בדמות אלבום נוסף תיחסך לשנינו, ואיתה גם הרבה מבוכה.