יורד בתחנה הישנה

"זו הייתה שנה מכוננת בשבילי", כותב קובי אוז בקומוניקט המצורף לאלבומו החדש, "מזמורי נבוכים". בשנה זו מלאו לו ארבעים, טיפקס התפרקה ואוז העז לראשונה לעסוק ביצירתו בנושאים יהודיים אותם למד בשנים האחרונות. "מזמורי נבוכים" צמח מתוך מפגשים חברתיים, החל בהיכרות עם נגנים, (אדם מדר, ג'וני קורן ונעם שלמה), דרך חזרות בבית. אל החזרות בסלון הצטרפו חברים, והנגינה המשותפת הפכה למופע שנע ברחבי הארץ במשך כשמונה חודשים. אוז כתב, הלחין, הפיק אותו מוזיקלית ושילב בו קטעים מן המקורות, המופע הוקלט בהפקה מוזיקלית אורגנית והפך לדיסק שכעת יוצא לחנויות.

אלא שנשמע שהמפגש החברי בסלון הבית לא זכה לעיבוד הנחוץ על מנת להפוך לאלבום מוצלח. בהתאם לתיאור תהליך היצירה, נשמעות רצועות האלבום כשירת הגיגים בחברותא ולא כשירים מוגמרים, המצליחים ליצור עניין ולשמר אותו. רוב שירי האלבום מפותלים, הלחן שלהם נוגע לעתים, אבל הם לא מגובשים מספיק. שירים כמו "מזמורי נבוכים", מזכירים ג'אם סשן בבית הכנסת ומתקשים לרתק, ורק אחת מרצועות האלבום "נקבת השילוח", היא יפהפיה וסוחפת ממש.

הגיגיו של אוז עשויים לרגש בפן האישי, אך הם לא עברו עיבוד מספק כדי להביא אמירה לירית, או תיאולוגית מעניינת. כך למשל, בשיר "אלוהיי" מספר אוז על הדיאלוג שלו עם האל: "תודות יוצאות לי קיטש, יש לי מלא בקשות... לבקש ממך, למרות שאצלי הכל בסדר... אלוהיי אם אתה שומע את תפילתי, אולי אפשר למסור ד"ש לסבא שלי". השיר, שבו משולב גם קולו של סבו של אוז – רבי ניסים מסיקה ז"ל, עשוי לרגש ברמה האישית, אך הרעיונות המוצגים בו ואופן ניסוחם, לא מרשימים מבחינה אמנותית.

נבוכים, ובצדק

שם האלבום, "מזמורי נבוכים", מתכתב עם שם ספר ההגות של הרמב"ם "מורה נבוכים", אחד מהכתבים המרכזיים בתולדות המחשבה היהודית. אלא שבעוד ש"מורה נבוכים" נכתב מתוך עיסוק סיזיפי בשפה ובלשון, ויוצא נגד הנטייה להאנשת האל – "מזמורי נבוכים" עושה את ההפך הגמור. אוז משתמש בשפה יומיומית בחוסר ליטוש כזה, המקשה על שיריו להפוך ליותר מהגיגים אישיים ונטייתו להאניש את האל בשיריו נשמעת נאיבית וכמעט ילדותית.

אם בתחילת דרכה של טיפקס, הביא אוז רוח חדשה אל המיינסטרים הישראלי ונגע בסוגיות חברתיות באופן מרענן, הפעם הוא לא מצליח לחדש. אלבומו יוצא על רקע גל תקליטי חזרה למקורות ששטף את עולם המוזיקה הישראלית בשנתיים האחרונות. "מזמורי נבוכים" פוגש את האוזן כשהיא שבעה וביקורתית כלפי יצירות מסוג זה. אם אביתר בנאי, ברי סחרוף ורע מוכיח, שולי רנד ויונתן רזאל הפכו את המפגש שלהם עם הדת ליצירת אמנות מוקפדת ומרהיבה ביופיה, אוז לא מצליח לעשות זאת, ונותר ברמת השיחה המהורהרת על ענייני דת עם חברים בסלון.

הפער שבין יצירתו של אוז בעבר, לבין האלבום החדש בולט במיוחד בביצוע אקוסטי ל"הרבי ג'ו כפרה" – העולה בהרבה על רוב שירי האלבום. לזכותו של "מזמורי נבוכים" יאמר שבניגוד לאלבומי חזרה למקורות אחרים, לא מדובר בתקליט מטיפני. הוא לא מתיימר להציג אמת נחרצת או להחזיר את שומעיו בתשובה. אוז מציג את שאלותיו, את שיעוריו ואת חוויותיו באופן אישי – אולי אישי ויומיומי מדי. מי שעובר תהליך דומה עשוי להתרגש מכך, אחרים יעדיפו, כנראה לחזור ל"תחנה הישנה".

"מזמורי נבוכים" - קובי אוז (עננה והליקון)