רוק בבית החולים
אלבום בכורה של יופי דכאוני בהשראה רפואית, הרכב אינדי מפלורידה, אלבום חדש למורנינג בנדרס ועוד המלצות מוזיקליות ממטבחה של מיכל ישראלי
פסקה חדשה
1. גם אם לא שמעתם עדיין על The Morning Benders, סביר להניח שזו תהיה השנה בה תשמעו את השם שלהם לא מעט. יש להקות שפורצות לתודעת הקהל מהר מאוד, ויש כאלה שצומחות לאט לאט עד שמגיע האלבום שהופך אותן למוכרות יותר. למרות שהתהליך השני נשמע מתסכל יותר, יש בו גם מן החיובי: כך יש להרכב מרחב לצמוח ולהשתפר, ולהגיע לקהל הרחב עם אג'נדה מוזיקלית מגובשת. Big Echo, אלבומם החדש של הבנדרס, יוצא בתחילת מרץ, בהפקה משותפת עם כריס טיילור מגריזלי בר, נוכחות שבוודאי תורמת לבאזז סביב צאתו. שני השירים שיצאו עד עכשיו מבהירים שמדובר באינדי פופ לאיש החושב, ומשלבים באופן מושלם קלילות עם אינטליגנציה.
את Promises תוכלו להוריד כאן, ואת Excuses הביירותי באתר הלהקה, אבל עזבו אתכם, לכו ישר לדבר הנפלא הזה.
פסקה חדשה
2. Clem Snide מוציאים אלבמים כבר מעל עשר שנים, ואני מכירה לא מעט אוהבי מוזיקה שנשבעים להם אמונים, אבל את תשומת לבי הם הצליחו לתפוס רק עכשיו, עם אלבום שביעי (תלוי איך אתם סופרים) שיצא בשבוע הקרוב. רק לפני שנה הם הוציאו את אלבומם הקודם, Hungry Bird, וסביר כי הפוריות הזו נובעת מכך שלפניו התפרקה הלהקה לכמה שנים. דווקא האלבום הזה, ולא קודמו, נשמע כמו אלבום של אמנים שרעבים לחזור וליצור. המילים והמלודיות חשופות וכנות, ולא נדרש מאמץ רב לשקוע בו.
עד היציאה הרשמית ביום ג', תוכלו להאזין לו במלואו ב-NPR.
פסקה חדשה
3. ג'ון אוריגן הוא מוזיקאי קנדי נפלא שעובד בימים אלה על פרוייקט סולו תחת השם Diamond Rings, במקביל ללהקתו The D'Urbervilles. לא מפתיע שבין השפעותיו הוא מונה את דייויד בואי וגרייס ג'ונס, כי השפעת האייטיז ניכרת לא רק במוזיקה שהוא יוצר, אלא גם בכמות האיפור שהוא בוחר למרוח על עצמו. בינתיים הוא הוציא שלושה שירים (וחצי) בלבד, אבל מבחינתי הם מספיקים בשביל לחכות לאלבום הבכורה בקוצר רוח.
במייספייס של להקת האם תוכלו לשמוע רוק-פופ מוצלח, אך לא מהסוג שלא שמעתם בעבר. להיצע מאתגר ויצירתי יותר, מומלץ להמשיך לעמוד הסולו, ואם בא לכם לשמוע מה הוא יודע לעשות בלי איפור או לפטופ, צפו בזה.
פסקה חדשה
4. למרות ש-The Delta Mirror שמים עצמם בסירה אחת עם הרכבים כמו הביג פינק ופאק באטנס, אני נוטה להסכים יותר עם ההשוואה שלהם לאנטלרס, מוזיקלית וקונספטואלית. בדומה ל-Hospice, אחד האלבומים היפים ביותר של 2009, אלבום הבכורה של השלישיה הזו מלוס אנג'לס ממקם עצמו בבית חולים. זה אמנם נשמע מדכדך, אבל דכאון שמתווך באמצעות מוזיקה הוא בדרך כלל יפה ואפילו, לעתים, מרומם. בשונה מהאנטלרס, השירה אצל The Delta Mirror אינה מרוסקת ומרסקת, אלא אדישה יותר, מה שמתיישב היטב עם הביטים האלקטרוניים המולבשים מעל שוגייז אווירתי וקולות רקע מרוחקים. אלבום הבכורה שלהם, Machines That Listen, יצא באמצע מרץ, ולצערי אצלנו יהיה כבר חם מדי בשביל להנות מהחורפיות שלו.
פסקה חדשה
5. מי שביקר אי פעם בווסט פאלם ביץ', פלורידה, בטח לא דמיין שמסוגלת לצמוח משם להקת אינדי, בטח לא מוצלחת או אותנטית. בין כל הבריכות, מגרשי הטניס והבראנצ'ים, סביר יותר להתקל במתמודדים פוטנציאליים באמריקן איידול מאשר בהיפסטרים. ובכל זאת, חברי Surfer Blood הצליחו להוציא את אחד האלבומים המפורגנים של תחילת השנה. חברת התקליטים שלהם קובעת שהם נשמעים כמו Orange Juice עושים קאברים ל-Weezer. אני לא בטוחה שתיוג כלהקת קאברים מחמיא במיוחד, אבל העיקר הכוונה. אם The Drums מעצבנים אתכם (ראבאק, כמה שהם מעצבנים), ואתם מחפשים רביעית אמריקאים קצת פחות קופצנית, מצאתם.