בייבי גאגא

אם טרם התוודעתם לתופעת קישה (Ke$ha), אתם יכולים להתנחם בעובדה שהיא עובדת קשה מאוד כדי שזה יקרה. רק שבוע שעבר עוררה הצעירונת מהומה בלוס אנג'לס כאשר השחיתה (כביכול) את שלט ה-Hollywood האגדי, המתנוסס על הר לי ומפקח על עיר המלאכים כפסלו של ישו בריו. במקום "הוליווד", הפכה הזמרת בת ה-22 את השלט ל-Ke$hawood. מקורי? כן. עצוב? אף יותר.

בסופו של דבר, הדיווה האקסהיביציוניסטית, שהצליחה להשתחל למקום הראשון והמכובד במצעד הבילבורד עם שירה הבינוני "Tik Tok", מקווה להידחף למעגל המיינסטרים בצורה בה גאגא ופיצ'ס, גיבורות התרבות שלה, הצליחו. מטוייחת במספיק מייק-אפ לסתום חורי ביוב וכשהיא מדגמנת כמויות גליטר אסורות על כל מי שאינו חד קרן ורוד, קישה מנסה לשכנע אותנו להפקיד את אוזנינו בפני ילדה שההשפעות המוזיקליות שלה התחילו את פועלן בשלהי שנות האלפיים. אני לא קונה את זה, וממליצה גם לכם להמנע.

והנה היא, מסמנת V גדול על כל סעיף בדרך להפוך לזמרת ווייט טראש מתיימרת: קייטי פרי התנשקה עם בחורה ואהבה את זה? יופי, כשקישה כתבה את "Tik Tok", היא תיעדה בליריקה את האורגיה שלה עם חברותיה אחרי לילה מרובה אלכוהול ומלחמות כריות, או כך לפחות סיפרה לראיין. היא קראה לאלבום הבכורה שלה שיצא בתחילת השנה היא קראה "Animal", ולו רק בכדי להבהיר כמה היא מיוחדג'ת וחובבת מסיבות בואכה סמים.

היא מגיעה ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, וגם לה יש סיפורי רעב וגניבות מדוכני שוק. היא הצהירה שהיא רוצה להתחרמן עם סוזן בויל, שהיא מצחצחת שיניים עם ג'ק דניאלס ומתמזמזת עם כל מי שנראה כמו מיק ג'אגר. נפלנו כאן על דורשת תשומת לב בווליומים שלא נראו מאז לינדזי לוהן-פריס הילטון מאווררות את הצנרת עם חצאיות מיני נטולות תחתונים. תנו לה קצת, נו. אבל מה באמת אנחנו יודעים על קישה, חוץ מהעובדה שהיא מאוד מתאמצת שנשים לב אליה?

ווקאלית, היא נשמעת כמו אשלי סימפסון פוסט-נפילת אשכים, עם יותר חיספוס ונטיות לטונים גבריים. מוזיקלית, אלבומה מראה שהיא עשתה שיעורי בית כשזה מגיע לגאגא, והיא מציעה לנו בעיקר שירי רחבות (רק עם פחות אופי מאלו שתמצאו ב-"The Fame"), שבעיקר נשמעים כאילו הזמרות פיצ'ס ופינק נפגשו לכמה דרינקים ועשו מאש-אפ של השירים הפחות טובים שלהן. בסך הכל, לא מדובר בסנסציה. האם היא עומדת במבחן הביונסה, ריהאנה ויתר האמזונות שתהיינה התחרות העיקרית שלה? בהחלט לא. אחד ממבקרי המוזיקה של ה"גרדיאן", פול לסטר, אף הרחיב ואמר שהיא נשמעת כמו "האנה מונטנה לעניים" ושכל השטיק שלה בנוי כבת טיפש-עשרה מורדת בפוסטר של אמריקן אפרל. במילים אחרות: אם אתם לא בלוגר צעקני כמו פרז הילטון או לחילופין מאזיני גלגל"צ, אינכם קהל היעד שלה.

היזהרו מחיקויים

ישנו גם פער בין התדמית שמייצגת קישה לבין מי שהיא באמת. דוגמה אחת לכך היא גאוותה בכך שהיא מגיעה מנאשוויל, טנסי, בירת מוזיקת הקאנטרי ובית ילדותה של טיילור סוויפט היפהפייה, כאשר בעצם, קישה נולדה וחייתה את רוב חייה בלוס אנג'לס, והיא אף מתהדרת באקצנט מזוייף של בת כפר בכובע קש וגינונים של נערת חוף קליפורנית. אחד השירים שלה – "Boots and Boys", מתחזה לפארודיה על שירים מאצ'ואיסטים שעוסקים בישבנים של נשים והפיכתן לאובייקט מיני, מה שלא מפריע לקישה ב-"Tik Tok", שמוזיל (גם הוא) לסביות, ומציג אותה כשלב חמוד, ניסויי וחולף שכל כוסית עם יכולת ווקאלית או סרט לקדם צריכה להתנסות בה, ולא כדרך חיים לגיטימית, מהסוג שדורש כבוד שדווקא אין לנו בעיה לתת לזוגות הומוסקסואליים גבריים.

השורה התחתונה היא שזה לא ממש משנה מי היא קישה, הזמרת הבלונדינית והאמביציוזית שפרצה לביתו של הזמר פרינס בבברלי הילס כדי להשאיר לו דמו של אחד השירים שלה, ומה שחשוב היא המוזיקה שלה. אלבומה הראשון, שיכול לקבוע במידה רבה את המשך הקריירה שלה, צריך להיזכר כעילוי. האם "Animal" הוא עילוי? לא. עינוי? גם לא. למעשה, הוא יותר קישה מקישה: בינוני, לא טוב או רע מידי, עמוס בקלישאות ומסרים מהם התנערתי בשלהי גיל 16, ובעיקר צפוי מראש, כשהוא בועט וחצוף לא יותר מתחתונים מחטבים של מורה להיסטוריה. האם זה יספיק לה? כן. איך אני יודעת? שתי מילים: קייטי פרי.