ברוקלין קולינג

זה לא סוד שישנן ערים מסוימות שמצמיחות מתוכן מוזיקאים - סיאטל, נאשוויל, שדרות. בחלקן מדובר בצמיחה נקודתית, זמנית, וחלקן מציעות כל כך הרבה מקורות השראה, שהן מספקות לעולם מוזיקה מעניינת כל הזמן. אם בוחנים את השמות הכי חמים במוזיקה האלטרנטיבית של השנים האחרונות, מגלים שרבים מהם מגיעים מהעיר שהרבה מחשיבים למרגשת בעולם - ניו יורק. אבל לא מדובר רק במנהטן הסקסית, אלא באיזור מעבר לגשר - ברוקלין. אם לזרוק קצת שמות, TV on the Radio, Yeasayer, Grizzly Bear, ו-Dirty Projectors הם רק חלק מהרשימה המרשימה שיצאה משם. כשחיפשתי אמנים מוצלחים להמליץ עליהם השבוע, גיליתי שהטעם המוזיקלי שלי מושך אותי מבלי להתכוון לברוקלין, ולכן החלטתי להשתקע שם לסוף השבוע הזה ולהציג שלל ברוקלינאי:

 

1. יתכן וכבר שמעתם על הספק-הרכב-ספק-פרוייקט של איש אחד - Hurricane Bells, מכיוון שהם תרמו השנה שיר לפסקול של New Moon, הסרט השני בטרילוגיית הערפדים שגורמת לכל תיכוניסטית אמריקנית להספיג את התחתונים. סדרת הסרטים אמנם מייגעת וחסרת המעוף, אבל הפסקול המרתק מכיל אמנים מן השורה הראשונה של האלטרנטיב העולמי, כמו תום יורק, בון איבר ודת' קאב פור קיוטי. הוריקן בלס הם כנראה האנונימיים ביותר מתוך המשתתפים באוסף הנפלא הזה, אך השיר שתרמו, Monsters, הוא בין המוצלחים באלבום (כאן הם מבצעים אותו בתוך חנות כלבו). את אלבום הבכורה שלהם, Tonight is the Ghost, ניתן לרכוש כרגע רק ב-iTunes, אבל בעתיד עומדת לצאת גרסה פיזית שתלווה בספר ובדיוידי (מידע שקיבלתי ישירות ממנהיג ההרכב סטיב שילץ, תודות לאלוהי הפייסבוק).

 

בינתיים, צפו בקליפ היפהפה ל-This Year או הורידו את השיר.

אנשי משפחה

2. ל-Family Band הגעתי בעקבות המלצה באחד ממגזיני המוזיקה המובילים והוקסמתי מיד מהתיאור העצמי שלהם ומהמוזיקה המהפנטת. בשמיעה הראשונה לא שמתי לב למילים עצמן, אבל מדובר בשירים שמשדרים עצב יפה כל כך, שאפשר ליצוק לתוכם את העצב האישי של כל אחד ואחד מבלי לדעת בהכרח על מה הם שרים. ניתן להאזין להם או להוריד את אחד מהשירים, אבל אני ממליצה בחום לשלוח להם מייל עם כתובת החלזון שלכם. בתמורה, הם ישלחו לכם לגמרי בחינם את ה-EP שהוציאו ב-2008. אני קיבלתי את העותק שלי השבוע, ולא תאמינו כמה מרגש לקבל מוזיקה בחינם בדואר האמיתי ולא הוירטואלי.

3. את Hungry, Hungry Ghost כבר הזכרתי כאן בעבר, אבל לא נתתי להם את מלוא תשומת הלב המגיעה להם. אלכס האגר, האיש מאחורי הפרוייקט, אמנם הקליט בעבר בברלין, אך כרגע הוא ממוקם בברוקלין, ומהו הבדל של שתי אותיות בלבד? כשניסיתי לחשוב כיצד להגדיר את הסגנון המוזיקלי שלו, גיליתי שהאגר סולד מסיווגים ז'אנריים לא פחות ממני, ומגדיר את המוזיקה שלו באירוניה כ"פאנק פוסט-אינדי טרנסצנדנטלי". אם תרשמו לרשימת התפוצה של חברת התקליטים בה הוא חתום, תוכלו לקבל את ה-EP הכיפי שלו להורדה ולהדביק לו תוית ז'אנר מופרכת משלכם.

ידיים למעלה, זה דוב

4. Bear Hands עושים בדיוק את סוג המוזיקה שאני נהנית לשמוע בזמן האחרון. בדומה ללוס קמפסינוס, הם מערבבים אינדי רוק ופופ עם הגשה פוסט-פאנקית, ובעיקר לא לוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות. עדיין לא נתקלתי בשיר שלהם שהפיל אותי מהרגליים, אבל הם בהחלט מהנים ושווים מעקב בהמשך. בשנה הקרובה אמור לצאת אלבום הבכורה שלהם, ובינתיים הם מופיעים ללא הפסקה ברחבי ארה"ב. כאן וכאן אפשר לשמוע, לצפות, להוריד, לקרוא וכל שאר הדברים הטובים.

 

5. אם אתם מאלה שקוראים מגזיני מוזיקה נון סטופ, השם The Antlers לא מחדש לכם שום דבר. התלבטתי אם להמליץ עליהם בכלל, שכן האלבום האחרון שלהם היה מהמדוברים של השנה שחלפה וכיכב בלא מעט סיכומים, אבל החלטתי לכלול אותם בסקירת ברוקלין בכל זאת, בעיקר כי המצפון הממליץ שלי לא יתן לי לישון בלילה אם הוא ידע שיש אנשים שם בחוץ שעדיין לא נחשפו אליהם. את שני האלבומים הראשונים (ניתן להאזין לשני במלואו בבאנדקמפ) הוציא פיטר סילברמן לבדו תחת שם ההרכב, ורק לאחר מכן צירף אליו נגנים נוספים. אותם אלבומים לא קיבלו תשומת לב רבה, אך השלישי, Hospice, הוא מסוג היצירות שלא ניתן להתעלם מהן. Hospice הוא אלבום קונספט במלוא מובן המילה, שמגולל סיפור שובר לב על אהבה ומוות. זהו אלבום שלא ניתן לפרק לגורמים, ומגיעה לו סוג ההאזנה שלפני עידן האינטרנט. מומלץ לפנות לו את הזמן הנחוץ ולהאזין מהתחלה עד הסוף, לפי הסדר, ואפילו עם המילים מול העיניים. אם תצליחו לשרוד, מובטחת לכם חוויה של הנאה וכאב מעורבלים אחד בשני. סופ"ש מהנה ומענה.