אנטי רומנטי

פסקה חדשה

 

לפעמים אלבום תופס אותי ללא סיבה ברורה. הוא לא בהכרח אלבום מדהים או שייך לאמן שאני אוהבת במיוחד, הוא פשוט האלבום הנכון בזמן הנכון. לרוב, האלבומים שאני נהנית מהם וחוזרת אליהם שוב ושוב, הם דווקא אלה שאין לי יכולת להסביר את החיבור שלי אליהם. למעשה, ההאזנות החוזרות מוּנעות על ידי סקרנות ורצון לשים את האצבע על אותו הדבר שגרם לי לזקוף אוזניים בפעם הראשונה ששמעתי אותם. בשבועיים האחרונים האלבום שלא מרפה ממני הוא החדש של Los Campesinos! שמתהדר בשם המדויק Romance is Boring. כך קרה, שבמקום לחפש אמנים רבים ושונים ברחבי הרשת, התמכרתי השבוע לבלוג המוצלח של הלהקה ויצאתי למסע אינטרנטי בעקבות השביעיה מוויילס. לכן, ההמלצות לסוף השבוע הזה יהיו מעין משחק אסוציאציות מוזיקלי, וכל אחת מהן קשורה באופן כזה או אחר להרכב שלא מצליח לצאת לי מהראש או מהאוזניים.

פסקה חדשה

1. אם זה לא היה ברור, ההמלצה הראשונה שלי היא אלבומם השלישי של לוס קמפסינוס! (סימן הקריאה במקור ואוותר עליו בהמשך, ברשותכם) - Romance is Boring. לשני אלבומיהם הראשונים, שיצאו שניהם ב-2008, אי אפשר להאזין מבלי לחייך לעצמכם ולהרגיש שאתם נמצאים במסיבת בית עם חברי הלהקה, שותים בירה ומדברים על החיים, אבל לא יותר מדי לעומק. האלבום החדש שומר על אותה אינטימיות שטחית וחוש הומור שובה, אך הוא מעורר רגש נוסף, אותו אחד שלא הצלחתי לפענח. לא מדובר בעצב או דכאון, אלא במעין תחושת מועקה קיומית, לא קיצונית, כזו שמלווה כל אחד ואחת מאיתנו בחיי היומיום. יתכן והפן הזה היה קיים בחומרים הקודמים שלהם, אבל אני שמתי לב אליו רק עכשיו, כנראה בזכות המילים המצוינות שעלו כיתה באלבום הנוכחי. השיר The Sea is a Good Place to Think of the Future, כמו גם הקליפ שלו, שבוים על ידי אחת מחברות ההרכב, משקף יותר מכל שיר אחר באלבום את התחושות האלה.

 

כאן תוכלו להאזין לאלבום במלואו, ובתקווה גם להתמכר.

גם מוזיקאי וגם צייר

2. רוב טיילור הוא מוזיקאי שאינו חבר רשמי בלוס קמפסינוס, אך מצטרף אליהם לסיבובי ההופעות. כשהוא פועל לבדו, הוא קורא לעצמו Sparky Deathcap. בשורת הז'אנר המוזיקלי בעמוד המייספייס שלו כתוב פרוגרסיב/פרוגרסיב/פרוגרסיב האוס, ולוקח בדיוק שניה אחרי לחיצת הפליי הראשונה להבין שזו לא יותר מבדיחה. אם מתעקשים להגדיר איך הוא נשמע, אפשר לגשת לרשימת ההשפעות שלו ולשלוף משם בעיקר את The Microphones ו-Why?. בקיצור, הוא נהדר (אם אין לכם זמן להאזין להכל, רוצו ישר ל-Berlin Syndrome ותתכוננו להפוך לשלולית). רוצים לעשות את הדבר הנכון? הזמינו את ה-EP החדש שלו, בעיקר מכיוון שהתשלום מגיע ישירות אליו. בקרוב יצא גם אלבום מלא שילווה בקומיקס שטיילור מצייר בעצמו. לזה קוראים מולטי-טאלנט.

פסקה חדשה

3. כחלק מסיכומי השנה המוזיקלית האחרונה (שנה, לא עשור!), במגזין פיצ'פורק ביקשו מרשימה ארוכה של אמנים לתרום את הבחירות שלהם, בינהם סולן לוס קמפסינוס, גרת' קמפסינוס (כמו שאר חברי הלהקה, הוא אינו משתמש בשם משפחתו האמיתי). הבחירות שלו, בניגוד להרבה אמנים אחרים, רחוקות מלהיות שגרתיות או צפויות, ומתוכן תפסו לי את האוזניים במיוחד הצמד האלקטרוני הנשי מברוקלין - Telepathe. תוכלו לקבל מהן טעימה כאן וכאן.

אחיות שוודיות עם נשמה זקנה

4. השיטוט בעקבות לוס קמפסינוס הוביל אותי, באופן טבעי, לאתר של חברת התקליטים הלונדונית שלהם - Wichita Records, שמייצגת בין השאר שמות מכובדים כמו בלוק פארטי וקונור אוברסט. בגזרה הפחות מוכרת, הלייבל החתים את First Aid Kit - שתי אחיות שוודיות בנות 16 ו-19, שמציעות פולק עם נגיעות קאנטרי המעיד על נשמה זקנה בהרבה מגילן הצעיר. במייספייס שלהם ניתן לשמוע חומרים מקוריים בתוספת קאבר מעניין לפליט פוקסס.

פסקה חדשה

5. לסיום, אם אתם במקרה מסתובבים באירופה בחודשים הקרובים, תוכלו למצוא את לוס קמפסינוס בסביבה, ומומלץ במיוחד לתפוס אותם בחצי הראשון של סיבוב ההופעות, בגלל הופעת החימום. במהלך פברואר ותחילת מרץ, ילוו אותם Swanton Bombs, הרכב מלונדון שבניגוד לבמה העמוסה של משפחת קמפסינוס, מורכב מזמר/גיטריסט ומתופף בלבד. הגראז'-רוק המינימליסטי ולא מתחכם שלהם נשמע כמו חוויה מבטיחה מאוד בלייב, במיוחד כשהמתופף ברנדן היני מתאר את עצמו כ"גורילה על קוקאין". אלבום הבכורה שלהם Mumbo Jumbo and Murder יצא באמצע פברואר, ועד אז, אתם יודעים, מייספייס.