שמיים שרוטים של גלויה

ולדימיר מיאקובסקי ירה בעצמו ב-14 באפריל, 1930. מתישהו בימי חייו כתב אותו גדול משוררי הפוטוריזם הסובייטי את השורה (בציטוט חופשי של זכרון קרוע) “אם מדליקים את הכוכבים, סימן שמישהו צריך את זה". מה למשורר אוונגרד רוסי שהתאבד בגלל אהבה נכזבת לפני שמונים שנה וללהקה ישראלית, מאד ישראלית, יותר מדי ישראלית, שנולדה בשם "שמאל דתי קיצוני" (שד"ק, בהגיה כמו "סדק")? "שמאל דתי קיצוני" הפכה לשורה המלנכולית "שמאל דתי קיצוני מתאים לעשרה-עשרים, לא יותר" באחד מהשירים החדשים של יוסי בבליקי, סולן הלהקה, שצפויים להכלל באלבום שאותו אולי הוא סוף סוף יוציא בעוד כמה חודשים, “האגרוף". והלהקה הזאת הפכה לפונץ'.

"זרקת זין, הם זרקו עליך פרח"
(יוסי בבליקי, “טרף של נמר")

"חור בשמיים כחולים" הוא הקלטה של הופעה שלא הייתה. כל שלושים השירים בו הוקלטו במהלך חגיגת ההשקה לאלבום הסטודיו הרביעי של פונץ', “פינוקיו". חגיגה שנמשכה שלושה ימים, שלוש הופעות, ערב אחר ערב. 2007. בבליקי כותב על זה בחוברת הקטנה שמצורפת לדיסק הזה, “אהבה. מוזיקה. תקוות גדולות. זכרונות עמומים. כנראה שהייתי שם". אני לא הייתי שם. החמצה של החיים.

"למה-מה חשבת את עצמך נחותה? חמודה, כולנו טיפונת סוסים, כל אחד בדרכו הוא סוסה פשוטה"
(ולדימיר מיאקובסקי, “יחס טוב לסוסים". מרוסית: עמנואל גלמן)

מה שאני מנסה לומר זה שבאמצע 2010 זה חתיכת פלא לקבל כל כך הרבה מלהקה כל כך טובה בתוך כל כך מעט חומר. יש כאן את כל הרגעים הגדולים באמת של הדיסקוגרפיה היפה של פונץ' ובבליקי: “הקומוניסט" ההמנוני שתמיד מזכיר לי איזשהו בחור צנום, ממושקף, מזוקן, שתמיד היה בא להופעות בגדה השמאלית בכובע שרלוק הולמס (לא יודע את שמו). “יש לך מקום" מגובה באקורדיון של נדב אזולאי (הוא הספיק להוציא אלבום סולו). “דנה ראתה עב"מ", אחד מהשירים הכי יפים שנכתבו בשפה ובתווים העבריים.

"מה קורה אתכם? אתם בסדר? צפוף לכם פחד!”
(יוסי בבליקי מדבר אל הקהל בין השירים)

קצת צפוף להם, לשירים. צפוף להם גם באלבומים וצפוף להם בהופעות, אבל כאן הם עוד שניה ממש שולפים ציפורניים. קשה לעבור את האלבום הזה מההתחלה ועד הסוף, בטח את שני הדיסקים שלו ביחד, אבל גם ככה הוא משמש בעיקר יותר כמו מחסן של שירים ופחות כאלבום עם התחלה אמצע וסוף. את התפקיד הזה הוא מבצע יותר מנהדר.

"זה סיפור גדול, אבל הסיפור האמיתי עוד לא סופר"
(פונץ', “405”)

התקשרתי לבבליקי.
“יוסי, רציתי להגיד לך שעד לא ראיתי שחתמת על הטקסט שלך בחוברת של "חור בשמיים כחולים" במילים 'ינואר 2010', לא קלטתי ש-2010.”
"באמת? ברוך בואך לעשור החדש!”.