שירי העשור: מקומות 2-34

34. Lily Allen - Smile / 2006

לילי אלן היא הבחורה המושלמת על פי כל מיני סטנדרטים. היא בטח מוכנה לעשות כל מיני דברים קינקיים שאחרות נרתעות מהם, אין מצב שהיא לא תוקעת גרעפס אחרי ארוחה, היא בטוח מבינה קצת בכדורגל, לא אכפת לה שיעשנו בסלון, היא מאוד סקאנק אבל גם ממש מתוקה, ואני מוכן לשים כסף שכיף להתכרבל איתה.

33. Regina Spektor - On the Radio / 2006

למרות שנהוג לרוב להעדיף את ספקטור הפחות מלוטשת של "Soviet Kitsch", את אחת הדוגמאות הכי מוצלחות לגאונות המוזיקלית מרסקת הלבבות שלה אפשר למצוא דווקא ברצועה הרביעית של "Begin to Hope", הקומוניקטיבי יותר. (נמרוד צוק)

31. Art Brut - Pump Up The Volume / 2005

למרות שהאלבום הטוב ביותר של ארט ברוט הוא הראשון שלהם ("Bang Bang Rock & Roll") השיר הזה מוכיח (בפעם המיליון) כמה מבריק אדי ארגוס: אני יודע שאני לא אמור/ וזה בטח די שגוי/ להפסיק את הנשיקה באמצע/ כדי להגביר איזה שיר פופ". מי שאף פעם לא עשה את זה עוד לפני ששמע את השיר, כנראה שהוא חירש או שיש לו ריח ממש רע מהפה. (אלכס פולונסקי)

29. Jeffrey Lewis - Williamsburg Will Oldham Horror

עם האקורדים הבסיסיים החוזרים על עצמם ורצף המילים המסחרר, ג'פרי לואיס מצליח לשזור רעיון מרגש לתוך עלילה הזייתית: הוא בדיוק נוסע ברכבת התחתית לחבר שלו בשביל לעשות רימאסטר לאלבום ישן שלו, אבל בדרך הוא פוגש את וויל אולדהם (שאתם מכירים בתור בוני "פרינס" בילי), מה ששולח אותו להרהר על התכלית שבנסיון הנואש שלו להתפרס בתור אומן אינדי. אבל זו לא רק מעשייה לזמר הפולק, אלא גם סיפור עם טוויסט מצמרר ואלים לקראת הסוף, שמשאיר את לואיס על פסי הרכבת, מדמם אבל אופטימי. (עמית קלינג)

28. Hercules and Love Affair - Blind / 2008

27. Alec Ounsworth - Holy, Holy, Holy Moses / 2009

באלבום הסולו הראשון של סולן Clap Your Hands Say Yeah, שהוקלט בשיתוף מוזיקאים מקומיים מניו אורלינס, יש שיר שמוקדש לעיר ולאסון שנגרם לה בעקבות ההוריקן קתרינה. בקול קרוע, כשהוא מלווה בעיקר בגיטרה אקוסטית ופסנתר, אונסוורת' שר מה שנשמע כמו תפילה נואשת להצלה. (נמרוד צוק)

26. Destroyer - Notorious Lightning / 2004

במיוחד בגרסה מהאיפי "Notorious Lightning & Other Works", בה השיר המעולה הזה (במקור מהאלבום "Your Blues") זוכה לעיבוד חשמלי, כשדן בחאר (שחבר גם ב-The New Pornographers) מגובה ברביעיית Frog Eyes המעולה. מה שהיה במקור בלדת פסאודו-אלקטרו על קוקאין הופך למשהו הרבה יותר רחב יריעה, שאפתני, גלובלי, אבל גם הביצוע המקורי הוא לא פחות ממבריק. (עמית קלינג)

25. Hot Chip - Ready For The Floor / 2008

24. White Stripes - Dead Leaves and the Dirty Ground / 2001

כמעט כל שיר של הווייט סטרייפס היה יכול להכנס לרשימת שירי העשור, אבל מבלי להעליב את "Seven Nation Army", לרצועה הפותחת של "White Blood Cells" מגיע קצת יותר מלאחרים. אולי כי הוא מזקק בצורה כמעט מושלמת את הקטע של ג'ק ומג ווייט, ואולי סתם כי הוא שיר ממש משמח. (נמרוד צוק)

23. Aesop Rock - None Shall Pass / 2007

האמ.סי השני הכי מעניין של העשור (לראשון נגיע בקרוב), ספורים הם הראפרים שמסוגלים לקשור את הלשון שלהם סביב החרוזים המורכבים של אייזופ, בטח לא כשאלו מגובים בהפקות המשונות של מפיק הבית שלו, בלוקהד (שהוציא ארבעה אלבומים מעולים בלייבל נינג'ה טיון). "None Shall Pass", שיר הנושא של האלבום האחרון שלו, הוא כבד ואגרסיבי כמו כלב שמירה, עם שורות מוצפנות כמו "If you never had a day a snow cone couldn't fix / You wouldn't relate to the rogue vocodor blitz". (עמית קלינג)

22. The Rapture - Don Gon Do It / 2006

לא שג'יימס מרפי עשה עבודה רעה באלבום הקודם של הראפצ'ר, אבל כשמאזינים לשיר הזה, שפותח את האלבום השלישי והאחרון שלהם, די ברור למה הם לקחו מישהו כמו דיינג'ר מאוס לעשות את העבודה. תנו לעצמכם השמעה אחד של השיר הזה ותחזרו לספר אם הלב שלכם לא קפץ ממקומו. (אלכס פולונסקי)

21. Primal Scream - City / 2001

הרצועה השביעית מתוך "Evil Heat", האלבום השמיני של בובי גילספי ושות', נפתחת בבס מלוכלך שמרגיש כמו אגרוף בסרעפת, דוהרת במדרון ב-180 קמ"ש אל כאוס דחוס של דיסטורשן, פידבקים ושריקה שנשמעת כמו מקדחה שפולשת לאונה הקדמית, ומזכירה למי ששכח למה בעצם המציאו את העניין הזה של הגיטרות החשמליות. (נמרוד צוק)

20. Joanna Newsom - Emily / 2006

עם האלבום השני שלה, "Ys", ג'ואנה ניוסם עלתה דרגה. בעצם, חמש. למרות הקסם של אלבום הבכורה שלה, "The Milk-Eyed Mender", עם הקול הילדותי ונגינת הנבל הקופצנית, "Ys", שכלל רק חמישה שירים (אבל הקצר מביניהם ארך קצת יותר משבע דקות, הארוך – כמעט שבע עשרה), היה לא פחות מיצירת מופת, עם תזמור מדהים ומושקע במיוחד של המלחין ומוזיקאי הקאלט ואן דייק פרקס (וסטיב אלביני הנצחי בתור טכנאי סאונד). "Emily", השיר שפותח את האלבום, עוסק באחותה של ניוסם – אסטרונומית במקצועה – ושני הרגעים היפים ביותר בו הם כאשר ג'ואנה הוגה את המילים "midwife" ו"meteorite". אני חושב שהיא ממש טובה עם האות "m". (עמית קלינג)

*שימו לב: עקב אורך השיר הוא פוצל לשני נגנים.

19. The Streets - Turn The Page / 2002

אי אפשר לצפות לפתיחה טובה יותר עבור אלבום הבכורה של מי שבדיעבד היווה את אחד הקולות של הדור הזה. יש מי שגילו אותו בזמן אמת, ואחרים ראו את האור ושמעו את התורה רק באלבום השני או השלישי, ואלה עם החלב על השפתיים יקבלו את המנה שלהם עם הרביעי (ואולי יחזירו אותה כי היא פחות טעימה). בטלה, סמים, כוסיות, תסכול מהחיים, פלייסטיישן, מינוס בבנק, מאניה דיפרסיה - תסתכלו עליו ותראו אותנו. (אלכס פולונסקי)

18. Gorillaz - Feel Good Inc. / 2005

לא קל למצוא סיבות להשאיר מחוץ למועדון ה-100 של שירי העשור את "קלינט איסטווד", הלהיט ההיסטרי מאלבום הבכורה של הלהקה המצוירת מבית דיימון אלברן. סיבה אחת כזו היא "Feel Good Inc." מהאלבום השני, שמזגזג בטבעיות בין מלנכוליה צובטת כליות לגרוב מטלטל לישבנים, ומגיע ארוז בקליפ אנימציה ממיס. (נמרוד צוק)

17. Animal Collective - Brother Sport / 2009

"תפתח, תפתח, תפתח את הגרון" מצווה פנדה בר (נוח לנוקס) על אחיו, מאט, בעקבות מות אביהם (שעל מותו הוא כתב את האלבום המדהים "Young Prayer"), אבל עושה את הדבר בעצמו: הוא שר בקול צלול, טהור, עם הרבה מאד הדים וסינטיסייזרים שרצים במעגלים ולולאות מאחורי הגב שלו. אנימל קולקטיב, אחת מהלהקות עם הסאונד הכי מרתק של העשור, נועלת כך את אלבומה האחרון (והמדהים), "Merriweather Post Pavillion". (עמית קלינג)

16. Franz Ferdinand - Take Me Out / 2004

לפני פרנץ פרדיננד אפשר היה לחשוב שהדבר החם היחיד שיש לסקוטלנד להציע זו המפלצת מלוך נס. אבל לעזאזל, השיר הזה כל כך רותח שהוא משאיר שלפוחיות על העור אחרי כל שמיעה שלו. (אלכס פולונסקי)

16. Franz Ferdinand - Take Me Out / 2004

15. Jurassic 5 - World of Entertainment / 2000

למרות שהם בכלל מלוס אנג'לס, ג'וראסיק פייב שיחקו, עד שהתפרקו לאחרונה (ב-2007) את תפקיד הנצר האחרון לסצנת ה-Native Tongues Posse, שכללה הרכבים מעולים כמו Jungle Brothers, A Tribe Called Quest ו-De La Soul. הלוואי וכולם היו נשמעים כמו ההיפהופ האופטימי, המפוכח והעוקצני שלהם - עם סאונד נפלא בחסות המפיק המצוין Cut Chemist, וארבעה אמסיז שזולגים אחד לתוך השני בדיוק מרהיב, כשמוביל אותם Chali 2na הנפלא, עם קול הבאס העמוק כמו תהום שהוא מצליח ללהטט בו בזריזות אלמנטרית אף על פי כן. (עמית קלינג)

14. Smog - Bloodflow / 2000

בעיקר בגלל מקהלת המעודדות שמאייתות "B-l-o-o-d-f-l-o-w" ברקע של הפזמון בעליצות מצמררת, בעוד שקול בית הקברות של ביל קלהאן מזדחל ומבטא בתענוג מלחיץ את המילה "מצ'טה". ביל קלהאן, שאז עוד היה סמוג, לפני הדואטים ומערכת היחסים עם ג'ואנה ניוסם, לפני החידושים לקלאסיקות בלוז – באלבום המדהים "Dongs of Sevotion", לראשונה בהיי-פיי, נשמע כמו הכנסיה הקפואה שמצולמת על העטיפה שלו. (עמית קלינג)

13. The Libertines - Up The Bracket / 2002

קצת מיותר להתחיל ולהסביר את החשיבות של הליברטינז למוזיקה של העשור הזה. חבורה של אנשים מלוכלכים שעשו את הרוק הכי טהור שאפשר לחשוב עליו, וזה עוד בלי לדבר על איך שהם הצליחו לפנק את הצהובונים בבריטניה בחומרים שווים.

כל סופרלטיב שייכתב לא יהיה מדויק מספיק וכל מחמאה תצא מפרופורציה. אז תשכחו מזה, פשוט תקוו שהם יתאחדו לפני שפיט דוהרטי ימות. (אלכס פולונסקי)

12. Unkle - Burn My Shadow / 2007

בשיר הזה העיקר הוא הקליפ, מלחיץ אבל מושך כמו תאונת דרכים, כזה שאי אפשר שלא לנעוץ בו עיניים - קצת כמו סיפור קצר ומדכא של או. הנרי, רק בוידאו, עם סוף צפוי מראש ומפתיע, עגום אבל אופטימי בצורה עקומה כלשהי. (נמרוד צוק)

11. Madvillain - Accordion / 2004

האמ.סי הטוב ביותר בעשור – MF Doom – משתף פעולה עם המפיק הכי טוב בעשור (מאדליב – ע"ע מקום 32) באלבום קונספט מצחיק, קודר ובעיקר מעושן. בדמותם של צמד נבלים כאילו-קומיקסיים (פרסונת הראפר של דום שואבת באופן רשמי השראה מאויבם הנצחי של הפנטסטיק פור, ד"ר דום; מאדליב סתם מוזר), השניים עושים את הכיף הכי מוזר שיש, שנשמע קליפורניה אבל מדבר לגמרי ניו יורק. להאזנה לשיר (עמית קלינג)

10. The Strokes - Last Nite / 2001

רוב היציאות המעולות של הסטרוקס נמצאות באלבום הבכורה, "Is This It", ומתמעטות ככל שמתקדמים לאלבום השלישי. השיר הזה, בלי להגזים, הוא אחד מקודשי העשור, כי סביר להניח שבלעדיו תחיית הפוסט פאנק ורוק הגיטרות כמו שהתרגלנו אליו בשנים האחרונות לא היו מתרחשים. נכון, מדובר בסינגל מפומפם היטב, אבל הוא לגמרי עושה את העבודה. (אלכס פולונסקי)

10. The Strokes - Last Nite / 2001

9. Radiohead - Idioteque / 2000

בעולם מתוקן, רדיוהד היו אמורים לקבל בשנת 97' פסלון הוקרה על תרומתם המוזיקלית באלבום 'אוקיי קומפיוטר', שאין סופרלטיב אחר חוץ ממושלם שיכול להגדיר אותו, ולפרוש לטובת בובות שעווה במאדאם טוסו אחרי שהגיעו לפסגה שלא ניתן לשחזר. בפועל, שלוש שנים מאוחר יותר הם הוציאו אלבום שנשמע צורם לפחות כמו באג 2000 ופתח את המילניום הנוכחי במונוטוניות טכנולוגית מטרידה וקשה לעיכול. וואלה, הצליח לאידיוטקים האלה. שוב הצליח להם. (פיני אסקל)

8. The Mountain Goats - This Year / 2005

המנון הרוק הראשון שכתב מינימליסט הגיטרה הגדול ג'ון דארנייל, "This Year" מוצא אותו שוב בן 17, מסתובב עם חבורה של אנשים שמכירים קריסטל מת' קצת יותר מדי מקרוב. "אני אשרוד את השנה הזאת," הוא מבטיח, "גם אם זה יהרוג אותי". בתוך אלבום מקפיא דם על מערכת היחסים המנופצת שלו עם אביו החורג, המאונטיין גואטס – ספק להקה, ספק שם במה – הם/הוא קול של אופטימיות בלתי אפשרית בנסיבות עגומות. (עמית קלינג)

7. Arctic Monkeys - A Certain Romance / 2006

אלבום הבכורה של ארקטיק מאנקיז שהשיר הזה נכלל בתוכו יצא כשהם היו בני 20 בערך, אבל דמואים הסתובבו ברשת כבר שנה קודם לכן רק כדי להמחיש את הבום ולעורר ציפיה לבום שהיינו אמורים לקבל לתוך הפרצוף. השיר הזה אפילו לא יצא כסינגל, ואף אחד לא טורח להשמיע אותו במסיבות, ובכלל, דחפו אותו לסוף האלבום - למרות זאת, הוא הלפיד שעומד בראשו ומוכיח לנו שוב, כמה אלכס טרנר הוא גבר-גבר (תחשבו על זה, מייק סקינר, רק פחות ערס ועם גיטרה). (אלכס פולונסקי)

6. Bright Eyes - Four Winds / 2007

גם חברי הגרעין הקשה של חובבי קונור אוברסט, שעשויים לזלזל מעט ב-"Cassadaga" מטעמי נגישות יתר, יתקשו לא להתרגש בהאזנה לרצועה השניה באלבום, שיר שדילן היה עשוי להקליט לו היה נולד באומהה שלושים שנה מאוחר יותר. (נמרוד צוק)

5. Pete Doherty - 1939 Returning / 2009

גם כשהוא בלי החברים מהבייבישמבלס או מהליברטינס, ועם כמעט כלום מלבד גיטרה אקוסטית והגרון הפרטי שלו, פיט דוהרטי הוא מפלצת רוקנר'ול עצומת כשרון. הרצועה השלישית באלבום הסולו הראשון שלו היא בלדה איטית ומינורית על מלחמת העולם השניה, חיה כל כך שאפשר להרגיש בעצמות את הקור של הריין הקפוא. (נמרוד צוק)

4. Of Montreal - The Past Is A Grotesque Animal / 2007

אפוס אלקטרוני של שתים-עשרה דקות, שמי לעזאזל היה חושב שלכאן יגיע בסופו של דבר קווין בארנס. אחרי כמעט עשור של פולק-רוק מתיילד ויומרני מעט, אבל כובש אף על פי כן, "Hissing Fauna, Are You the Destroyer?" היה לנקודת השיא של האבולוציה המוזיקלית של אוף מונטריאול, והשיר הזה בפרט. "התאהבתי בבחורה הראשונה שפגשתי / שהעריכה את ז'ורז' בטאי / עמדנו בפסטיבל הקולנוע השוודי / ודנו ב"סיפור העין" ". אומנם אהבתי את אוף מונטריאול הרבה לפני שהם הזכירו את ז'ורז' בטאי, אבל הבנתי בדיוק למה הם מתכוונים. (עמית קלינג)

3. Why? - Gemini / 2005

אם תשאלו אותי, הרי שמדובר בלהקת העשור, בהופעת העשור, באלבום העשור. יוני וולף הוא מוזיקאי שבא פעם אחת בדור (אפילו לא זה), כמו איזו נבואת קבלה מוזרה על ראפר משופם מקליפורניה, שמדבר קצת דרך האף ומסתלסל דרך בליל דימויים ארציים עם אווירה של עולם אחר לחלוטין בקלות של גולש מים מצטיין. השיר הזה מסתכל יותר מכל על חלקיקי הגוף האלה שאנחנו משאירים מאחורינו בלי לחשוב פעמיים: קצוות ציפורניים שנקצצו, שיער שנתלש, תאי עור שנשרו, ובונה מהזכרון הגנטי שלהם את האהובה שלו, את האהבה שלו, את עצמו. (עמית קלינג)

2. Babyshambles - Fuck Forever / 2005

בזמן שמתבגרי אמצע הניינטיז נתקעו עם המנונים כמו "Smells Like Teen Spirit' של נירוונה, "Wonderwall" של אואזיס, "Creep" של רדיוהד, או במקרה הטוב "Common People" של פאלפ ו"Girls & Boys" של בלר, נערי המילניום זכו לקבל את "Fuck Forever" של בייבישמבלס, שהוקמה על ידי פיט דוהרטי לאחר התפרקות הליבטינז. קיבלנו אותו במיטבו, מושך באף וזורק זין, בדיוק הדברים שהפכו אותו להיות מה שהוא. (אלכס פולונסקי)

>>> שירי העשור, מקומות 67-35
>>> שירי העשור, מקומות 100-68
>>> nana10 מסכמים עשור: כל הכתבות