אלמנטרי, ווטסון
המבקרים לא ממש שיבחו, במצעדים שכחו ובישראל בכלל לא טרחו לייבא – ועדיין, "Wooden Arms" של פטריק ווטסון הוא אלבום מעולה. סנונית ליס יודעת משהו שאתם לא
השנה היה אלבום לועזי אחד שכמעט ולא זכה להתייחסות של העיתונות הישראלית. אתרי האינטרנט המקומיים לא הקדישו לו ביקורות, ולמעט אזכורו בפורום קול הקמפוס, בחנויות מוזיקה וירטואליות ובבלוגים, תתקשו למצוא עיסוק נרחב בו ברשת הישראלית. גם התקשורת העולמית לא הרעיפה עליו תשומת לב חיובית במיוחד, ושמו לא מככב בראשן של רוב רשימות אלבומי השנה או העשור שפורסמו עד כה.
אבל "Wooden Arms" של פטריק ווטסון הוא אלבום אחד שממש לא כדאי לעבור לעשור הבא מבלי לצלול לתוכו. האלבום השלישי של הזמר והיוצר הקנדי והלהקה הנקראת על שמו, נשמע כמו מברק מזמר מארץ אגדות. אם היה עלי להתאים פסקול לסרט הבא בסדרת "נרניה", ווטסון היה הבחירה שלי. כך וודאי נשמעות להקות אינדי בעומק הארון המושלג שבו מסתתרים האריה והמכשפה. ווטסון יוצר מוזיקה אפלולית ואוורירית, מתפתלת, מתופפת ומלחששת. הוא שוזר ברגישות מקורות קלאסיים במוזיקה קברטית ובאינדי רוק. אם סיגור רוס היו פוגשים את ג'ף באקלי בקרחת יער, ומביאים לו במתנה פרוזאק ומצילתיים – כך זה היה נשמע. אבל עזבו את הניים דרופינג. אלבומים מועטים יכולים לגרום למאזין להיאנח מרוב יופי – ובמקרה שלי, "Wooden Arms" עשה זאת מהרצועה הראשונה.
פטריק אינו בחור מתוקשר במיוחד. הרצועה היפה באלבום, לטעמי, אינה מתועדת ביוטיוב באיכות גבוהה. כאן תראו ביצוע אקוסטי שלה שהתרחש, כפי הנראה, בתא אמבטיה שמאחורי הקלעים של איזו הופעה. אבל אפילו בתנאים המאתגרים האלו הקסם עובר. היו מי שנשבו בזרועות העץ האלו - "Wooden Arms" זכה בפרס Polaris שמוענק מדי שנה לאלבום קנדי שהושפע ממקורות קלאסיים. ווטסון, אגב, כבר זכה בפרס ב-2007 על אלבום נפלא אחר – "Close to Paradise", וגם אמאזון פינקו את האלבום בארבעה כוכבים.
קילשונים ולפידים
אבל לא כולם התלהבו באותה המידה. המבקר אריק הארווי, מאתר המוזיקה הנחשב פיצ'פורק, טען שהאלבום סובל מעדינות יתר ומחוסר כיוון, וגרם לו להרדם. הוא לא התלהב מהחיבור שבין מלודיות פשוטות לתיפוף, סבר שהביצועים של ווטסון פשטניים, שכישורי הכתיבה שלו מפוקפקים ושלהקתו נשמעת כחבורת נגנים קלאסיים זולים שלא מצליחה להשתחרר. אותי הלחנים והדימויים של ווטסון דווקא ריגשו, הניגוד בין הלחנים לתיפוף סחף, וההקשרים הקלאסיים עזרו לי למצוא באלבום הזה עניין שאני מתקשה למצוא באלבומים אחרים.
גם רשימות דירוג למיניהן לא העניקו ל"Wooden Arms" מקום מכובד במיוחד. האתר bestalbumsof2009 העניק לו את הציון הבינוני 7.6 ומיקם אותו אי שם אחרי 50 האלבומים הגדולים של השנה, כשאפילו הדיסק הבינוני של האקרקטיק מאנקיז מוביל עליו. גם אתר rateyourmusic.com מיקם אותו במקום הלא מחמיא במיוחד – 165. ישנם אלבומים מחוספסים, בועטים ומקורקעים יותר מהדיסק הזה של ווטסון, אבל לא שמעתי השנה אלבומים רבים שהקסימו אותי כמותו. בעיני מדובר באלבום המפוספס של השנה. תפסו אותו רגע לפני ש-2009 מסתיימת, בטרם יקבר תחת ערמות אלבומים חדשים וישכח.