שירי העשור: מקומות 67-35

67. Beirut - Postcards From Italy / 2006

66. Peaches / Kick It
כדי להתגבר על הצורך הבלתי נשלט לבחור ב-Fuck The Pain Away ולמצוא שיר פחות שחוק מהדיסקוגרפיה המצומצמת של פיצ'ס צריך אלמנט משכנע במיוחד – וקליפ הזומבים החמוד בהשתתפות איגי פופ ל-Kick It עושה את זה בדיוק כמו שצריך. (נמרוד צוק)

64. Gnarls Barkley - Crazy / 2006

Gnarls Barkley - Crazy / 2006 .64
אף אחד לא ממש תפס מהראפר סי-לו עד שדיינג'ר מאוס משיך אותו באוזניים כדי להקים את נארלס בארקלי, הרכב שאף אחד לא צפה לו גדולות בטרם יצא האלבום. הדיבור היה שהמכירות יהיו כל כך נמוכות עד שהם יתביישו להראות את הפרצוף שלהם ברחוב, ואז בום! "Crazy" הפך לפגז מצעדים, ואפשר להבין די בקלות איך זה קרה - סי-לו הוא חבית של חומר נפץ, וכל מה שהיה חסר זה מישהו שיצית אותו מהכיוון הנכון כדי להעלות אותו בלהבות וביא אותו לרמת הרתיחה שאנחנו מקבלים כאן. (אלכס פולונסקי)

62. Saul Williams - List of Demands / 2004

אומנם לראות אותו בהופעה משנה מאד את הפרספקטיבה על כל הקריירה המוזיקלית (והספרותית) שלו, יש דברים שלא משתנים. "ליסט אוף דמאנדס" הוא מהשירים האלה שתופסים אותך מהשניה הראשונה, עם הביט התעשייתי הרצחני, עם קצב הדיבור הסוער של וויליאמס, תופסים אותך בגרון, מעיפים באוויר ומטיחים באדמה. (עמית קלינג)

61. The Futureheads - Hounds Of Love / 2004

The Roots - Game Theory / 2006 .60
שיר הנושא את שם האלבום השביעי של הרכב ההיפ הופ הכי אינטליגנטי על הפלנטה נפתח במלמול איטי מלווה במיתרים ותופים קרועים, ואחרי חצי דקה מאליק בי, קווסטלאב והחברים נופלים עליך באלימות של קטטת רחוב בסמטה מטונפת בדאונטאון פילדלפיה. אפילו כשלא ממש מקשיבים למלים, הארטילריה המוזיקלית הכבדה שבה הרוטס עוטפים את השירה השחורה שלהם משגרת אותן ישר לתוך הלב והקיבה. (נמרוד צוק)

58. The Postal Service - Such Great Heights / 2003

The Postal Service - Such Great Heights / 2003 .58
בדיוק כשכבר חשבנו שבן גיברד ימשיך להיות דאונר עם דת' קאב פור קיוטי ובחיים לא ייצא מהדכאון שלו, הוא החל בשיתוף פעולה עם ג'ימי טמבורלו מ-Dntel והקימו יחד את הפוסטל סרוויס, שם כל המוזיקה של של גיברד מקבלת גוון יותר צבעוני, אמנם לא נטול דכדוך, אבל לגמרי אפשר להרגיש איך הוא מצליח לתעל שם את הנוירוטיות שלו לגבהים חדשים. נראה לכם שאם הוא היה ממשיך להיות רק הבחור ההוא מדת' קאב, זואי דנשאל היתה פוזלת בכלל לכיוון שלו? (אלכס פולונסקי)

M. Ward - To Go Home / 2006 .57
הקאבר לדניאל ג'ונסטון שפותח את האלבום המופתי Post-War של אחד האמנים הכי מוצדקים בכנופיית Saddle Creek יגרום לכם לרצות לעזוב הכל ולדהור על איזה כביש נידח מניו מקסיקו לאריזונה בשברולט ישנה ומרוטה עם גג נפתח, וממש לא משנה אם אתם בורחים מהשטן או דווקא רודפים אחריו. (נמרוד צוק)

56. TV on the Radio - Satellite / 2003
אחת מלהקות האינדי-רוק המשמעותיות ביותר של העשור, שללא ספק תרמה להפיכה המחודשת של ניו יורק למקום שבו נפרצות חזיתות מוזיקליות, השיר היפייפה הזה מהאי.פי הראשון שלהם, "Young Liars", תופס אותם ברגע מוקדם, צעיר, כמעט בוסרי, שקוף: אפשר לראות דרכו את כל מפת ההשפעות שלהם. את הרגעים של טוקינג הדס עם התיפוף האפריקאי, את הגיטרות המצלצלות של ג'ואי סנטיאגו, את הכמיהה לאהבה של סטיבי וונדר ומרווין גיי. (עמית קלינג)

55. Junior Senior - Move Your Feet / 2003

Junior Senior - Move Your Feet / 2003 .55
אלבום הבכורה של הצמד הזה מדנמרק היה חמוד כשלעצמו, אבל השיר הזה אכל בביס אחד את כל העשרה שמסביבו. לא מדובר במשהו מתוכנן, שיר פצצתי כזה יוצא רק כשמשהו משתמבש בנוסחה ובטעות יוצא משהו נפלא לחלוטין, הברקה של פעם בכמה שנים. אין מה לעשות, היום כבר לא עושים אותם כאלה. (אלכס פולונסקי)

Phantom Planet – California / 2002 .54
"קליפורניה" של פאנטום פלאנט אולי הושחת מעט על ידי הטחינה כשיר הנושא של "The O.C"., והסאונד שלו מריח קצת יותר מדי מרוק קולג'ים אמריקאי – אבל אלכס גרינוולד הוא רוקנ'רולה אמיתי עם נשמה שחורה, והשיר שפותח את האלבום השני שלו הוא המנון רוק מושלם שגם מציע קצת שוליים פרומים כמו שצריך כשמאזינים בתשומת לב. (נמרוד צוק)

53. Sleater-Kinney - The Fox / 2005
בשנת 2006, קצת לפני האוניברסיטה, חשבתי לטוס לראות את סליטר-קיני מופיעות לצד להקות כמו דינוזאור ג'וניור ומאדהאני בפסטיבל באנגליה. בסוף ויתרתי על העניין, אמרתי לעצמי, "הן מהלהקות האלה שיחזיקו מעמד לנצח". את דינוזאור ג'וניור ואת מאדהאני באמת ראיתי בתל אביב, ואפילו באותה שנה. סליטר-קיני התפרקו כמה חודשים אחרי הפסטיבל, ואני קיללתי את עצמי, ויכולתי רק לשים במערכת שוב ושוב את מפלצת הדיסטורשן הזאת, שפותחת את אלבום הפרידה שלהן מהעולם. (עמית קלינג)

52. The Teenagers - Starlett Johansson / 2008

The Teenagers - Starlett Johansson / 2008 .52
"הייתי מוכר את אמא שלי/ כדי להיות אבוד איתך בטוקיו או בכל מקום אחר/ הלוואי והייתי מוזמן למסיבה שלך בדיסני לנד". ככה, במשפט אחד, הטיינג'רס הצליחו לבטא את הכמיהה שלנו לסקרלט ג'והנסון, בהמשך השיר, מתוך אלבום הבכורה המצוין להם, הם לא מאמינים לה שהיא מונוגמית, כי אם היא לא מתרשמת מהמבטא הצרפתי ומכמה שהם מגניבים, כנראה שאולי הצקה אובבססיבית תעבוד טוב יותר. (אלכס פולונסקי)

Bob Dylan - Forgetful Heart / 2009 .51
עם אוטוביוגרפיה, סרט מדובר על חייו, שלושה אלבומי אולפן עתירי שבחים והופעות מפוצצות, נראה שהעשור האחרון לא מפסיק לחייך אל דילן – מה שלא מפריע לשיר הכי טוב באלבום האחרון שלו, Together Through Life, להיות קטע בלוז קודר ומיואש במיוחד, שמצליח להשמע חם ומחוספס במידה שלא תיאמן. (נמרוד צוק)

50. Scout Niblett - Lullaby for Scout in 10 Years / 2005
אני לא מצליח להבין את סקאוט ניבלט. משהו קורה שם, בין התיפוף הסופר-מורכב, בטח ובטח בשביל מוזיקה פשטנית של סונגרייטרית עם גיטרה חשמלית מכוסחת, בין הלחישות שלה שנשמעות כאילו מישהו מצמיד אותן לקיר עם קנה אקדח דחוק לעורף. השיר הזה מדהים אותי שוב ושוב בעיקר בזכות הנושא שלו: סקאוט מנחמת את עצמה הבודדה של עוד עשר שנים, כאילו חורצת גורל אבסולוטי. זה לא טקסט מסובך, רק מרגש עד ההברה האחרונה. (עמית קלינג)

49. Jamie T - If You Got The Money / 2007

Jamie T - If You Got The Money / 2007 .49
ג'יימי טי לוקח את "כסף, מכוניות ובחורות מסובבים את העולם" של שבק ס' כמה צעדים קדימה, מעיף משם את המכוניות כי בטח גם לו אין רישיון נהיגה, מצליח לעשות חגיגת גריים עם צלילים ג'מייקאניים שלא נשמעים כאילו הוציאו אותם מהפח, והופך לעוד סמל של מוזיקה בריטית חדשה לצד ארקטיק מאנקיז, לילי אלן ובצל של מייק סקינר ודיזי ראסקל. (אלכס פולונסקי)

Johnny Cash – The Mercy Seat / 2000 .48
הקאבר של ג'וני קאש לשיר של ניק קייב משנת 1988, מונולוג מצמרר של נידון למוות שנכלל ב-American III: Solitary Man, לא היה בדיוק חוויה שמחה גם במקור – ובביצוע של קאש הגוסס הוא הופך לארבע וחצי דקות של יופי אפל ומורט עצבים. (נמרוד צוק)

47. Atmosphere - God Loves Ugly / 2002
סלאג – האמ.סי של הצמד אטמוספיר – הוא מסוג האנשים שמזכירים לי שנאס טועה ושההיפ-הופ ממש, אבל ממש, לא מת. הוא רק התכנס בתוך עצמו, הביט פנימה, הבין שיש לו בעיות, שהוא התנהג כמו טמבל במשך הרבה שנים. בזמן שכל מיני פיפטי סנטים שביחד לא מצליחים לגרד אפילו דולר של מחשבה ממשיכים לדבר שטויות למיליונים, סלאג מגולל סיפור של ראפר במיניאפוליס, אחת הערים הכי קרות בארה"ב, שמנסה למשוך את תשומת הלב של הקהל שלו. ביט-פסנתר מושלם, פלואו ללא רבב, מילים שפוגעות בול. (עמית קלינג)

46. Britney Spears - Toxic / 2003

Britney Spears - Toxic / 2003 .46
אם מתנתקים לרגע מהתדמית של בריטני ספירס ומהקונספציה של לזלזל בפופ כאילו השנה עכשיו היא 1999, "Toxic" הוא אחד מהשירים האלה שיש להם את כל הלגיטימציה להית יצירה מרכזית בעשור הזה. בריטני עצמה היא כלי קיבול לשיר שנכתב על ידי מקצוענים והופק באולפן של Bloodshy & Avant, שניים ממפיקי הפופ הטובים בעולם. אינספור הקאברים שנעשו לטוקסיק מוכיחים שבאותו רגע בריטני עלתה לליגה אחרת, עזבו את זה שאחר כך היא התרסקה ממנה, עלתה קצת שוב, ונמצאת כרגע בגבול שבין גילטי פלז'ר לבין משהו שמסריח כאילו שכב שנתיים בתחתית של הפח. (אלכס פולונסקי)

Kanye West – Gold Digger / 2005 .45
קניה ווסט הוא איש שחצן ומעצבן, שקצת מתחשק להשאיר מחוץ לרשימות סיכום, אבל למרבה הצער יש לו כמה סיבות טובות לחשוב שאלוהים עובד אצלו. אחת מהן היא השיר הזה מתוך "Late Registration", בו הוא משתף פעולה עם השחקן והזמר ג'יימי פוקס כדי לספר על נשים שרק רוצות כסף וראפרים שחורים בוגדניים שאוהבים בחורות לבנות. (נמרוד צוק)

44. Stephen Malkmus - Pencil Rot / 2005
כשסטיבן מלקמוס היה המנהיג של פייבמנט האדירים, הוא היה גיבור הניינטיז האמיתי שלי. עכשיו, כשהוא אומן סולו, הוא עדיין גאון, אבל אולי קצת ירד ממעמד הגיבור. דווקא זה, נדמה לי, מאפשר לו לשחרר להיטים כאלה, שמתחילים בריף משולב של סינתיסייזר וגיטרה שאלוהים יודע איזה אפקטים היא עוברת שם. חוסר המחויבות להיות קול הדור הוא הדרך לחופש אומנותי. (עמית קלינג)

43. Amy Winehouse - You Know I'm No Good / 2006

Amy Winehouse - You Know I'm No Good / 2006 .43
איזה כיף! אפשר לכתוב על איימי וינהאוס בלי להוסיף ז"ל ולדבר על "כמה חבל שהיא הלכה מאתנו מוקדם מדי". בינתיים היא עדיין מצליחה לשרוד בתוך כל החרא שהיא בנתה לעצמה, ולקבוע סטנדרט חדש לכל העניין הזה של מוזיקת סול, וזה מתבטא בהרבה מעבר לכך שבחורה לא שחורה יכולה לעשות את זה מצוין, אלא שפתאום הז'אנר הזה קיבל נופח חדש, מרענן ועדכני, מבלי לאבד את הריח והאפלוליות של מועדון סיקסטיזי מעופש, כשהזמרת על הבמה היא גם זו שמגישה לך את המשקאות. (אלכס פולונסקי)

dan le sac VS scroobius pip - Thou Shalt Always Kill / 2007 .42
הביטלס - סתם להקה. לד זפלין - סתם להקה. הביץ' בויז - סתם להקה. הסקס פיסטולס - סתם להקה. אואזיס - סתם להקה. דייויד פטר מידס לעומת זאת, סקרוביוס פיפ בשבילכם, הוא חתיכת גאון מזוקן שזורק שורות חדות כמו סכיני גילוח על הביטים האלקטרוניים הדוקרים והמבעבעים של דן דה לה סאק ומביא את אחת היציאות המשובחות של 2007, שסוגרת גם את הפינה הויזואלית עם קליפ היסטרי. (נמרוד צוק)

41. Panda Bear - Bros / 2007
אם זה לא נראה לכם הגיוני שפנדה בר (הוא נוח לנוקס מאנימל קולקטיב) כותב שיר של שתים עשרה וחצי דקות ומסמפל בו את קאט סטיבנס, כנראה שאתם בכלל לא מבינים את הקטע במוזיקה שלו. זה המפגש בין אלקטרוניקה של הניינטיז לבין פסיכדליה מהסבנטיז, עם הרבה מאד שמחת חיים כמעט ביץ'-בויזית. לא פלא שהבחור הזה חבר באחת מהלהקות הכי חשובות של העשור (ואולי יסתבר שגם של המאה ה-21). (עמית קלינג)

40. Justice vs. Simian - We are Your Friends / 2003

Justice vs. Simian - We are Your Friends / 2003 .40
יש מערכון ב"קומדי סטור" על שאול המשורר, נהוג לומר על שאול שהוא לוקח שיר פשוט ועושה ממנו פושע. זה בדיוק מה שג'אסטיס, צמד האלקטרו הצרפתי שתפס באופן כמעט מוחלט את המקום של דאפט פאנק, עשו עם "We Are Your Friends" שיצא שנה קודם לכן באלבום השני של סימיאן. זה לגמרי לא מובן מאילו לקחת שיר מעולה ולהעיף אותו למעלה בכל כך הרבה רמות עד שאפילו אמא שלו לא תזהה אותו. (אלכס פולונסקי)

Patty Smith - Smells Like Teen Spirit / 2007 .39
ב-2007, מלכת הרוקנ'רול של הסבנטיז לקחה את השיר הכי מייצג של הניינטיז, מתחה אותו לחמש וחצי דקות, האטה אותו לקצב של רפסודה שנסחפת על המיסיסיפי ואז שיגרה אותו לקרקעית הנהר עם קול הוויסקי והסיגריות שלה ושילוב רדוף רוחות של בנג'ו וכינור אחוזי טירוף. אחרי השמיעה הראשונה, לוקח בערך חצי שעה עד שהלסת חוזרת למקום. (נמרוד צוק)

38. Built to Spill - Goin' Against Your Mind
דאג מארש הוא שריד מזן נכחד: הוא גיבור גיטרה אמריקאי, עם זקן וכובע גרב. בילט טו ספיל זו להקת גיטרות, בראש ובראשונה. הטקסטים שלהם טובים, לפעמים אפילו מעולים, והשירה של מארש מקסימה, אבל כל מה שקורה בתוך הלהקה הזאת קורה באמת בתוך המיתרים. אחרי דממה של חמש שנים, פתאום נחת האלבום שלהם מ-2006, "You in Reverse", וזה האפוס הדוהר שפותח אותו. (עמית קלינג)

37. Mark Ronson - Ooh Wee / 2003

37. Mark Ronson - Ooh Wee / 2003
החשיפה הרצינית של מארק רונסון הגיעה אמנם רק בשנת 2007 עם האלבום "Version" מפוצץ הניימדרופינג (איימי וינהאוס, רובי ויליאמס, לילי אלן), אבל אם חוזרים קצת אחורה, יש את השיר הזה, מתוך האלבום הראשון שלו, שמוכיח כמה שהאיש הזה פשוט עושה קסמים בסטודיו, כשכל דבר שהוא נוגע בו מקבל טוויסט מטורף, ומה שיש לו פה זה פשוט שלוש וחצי דקות של אנדרנלין טהור ומזוקק שלוכד בתוכו את האווירה של ניו יורק בשנות האלפיים. (אלכס פולונסקי)

Arcade Fire - Black Mirror / 2007 .36
ב-2007 הוציאו ארקייד פייר את האלבום השני שלהם, "Neon Bible", וכל מי שמתהדר בטייטל "מבקר מוזיקה" על כרטיס הביקור שלו גמר להם על הפנים. הרצועה השניה באלבום, "Black Mirror", תתקע בראש שלכם לשבועות ותסרב להתפנות. (נמרוד צוק)

35. Islands - Where There's A Will There's A Whalebone
כבר אמרתי שקנדים ניהלו את העשור הזה, בכל הנוגע לאינדי? אלבום הבכורה של Islands – מין מיש-מאש מרגש, למי שמכיר את נבכי הסצנה, של נגנים מובחרים ממונטריאול והשכונה. כאן הם מצרפים אליהם את אחד הראפרים הכי מגניבים של השנים האחרונות – באסדרייבר – שנוחת עם שני בתים בקצב מסחרר, היישר אל תוך קדרה של כל כך הרבה פידבקים ורעש שלא ברור איזה כלים נמצאים שם בכלל. אבל זה כל כך נכון ומדויק שאי אפשר שלא להתמכר. (עמית קלינג)

>>> מה היה לנו קודם? מקומות 68-100
>>> עמית קלינג חושב ש-The Wire היא סדרת העשור
>>> ואלכס פולונסקי מעדיף לתת את התואר הנחשק דווקא לגוסיפ גירל